הצד האפל של הדו קיום: הסיפור הלא פשוט של עתניאל

מצד אחד, שיתוף פעולה עם הכפרים הפלסטיניים הסמוכים, שמוביל לחברות אמתית. מצד שני, חששות וזעם בעקבות הפיגועים שהותירו משקעים כבדים. האם נותר מקום לשותפות כזו ביהודה ושומרון?

אייל לוי צילום: עדי אבישי
מעריב אונליין - זכויות יוצרים
מעריב אונליין - זכויות יוצרים | צילום: מעריב אונליין
3
גלריה

"זה אולי יישמע מוזר עכשיו, אבל כאן זה גן עדן עלי אדמות", אמר לי נתן מאיר, בבית שבו נרצחה באכזריות אשתו, דפנה ז"ל, רק שלושה ימים לפני כן. "אנחנו אנשים שחולמים חלומות גדולים ולא מבינים שלפעמים החלום נמצא בחצר האחורית".

נתן, ששמר על קו ברור, אמר לנוכחים שהוא לא מאשים את העיתונאי שבחדר. "יכול להיות שזה נראה להם אחרת, אבל הגיע הזמן ואני מציע ומבקש להרכיב משקפיים אחרים. כל ערב בעשר וחצי אני מעיף מפה את כולם, יושב עם ילדי, לפרלמנט. שאלתי אותם 'מה אתם רוצים שאומר?', והם אמרו 'רק את זה'. האור והאהבה שיצאו החוצה. כזו הייתה אשתי. היא טיפלה בערבים וביהודים, האדם הוא אדם ואני יודע שכל מילה שאני אומר היא על דעתה".

הלווייתה של דפנה מאיר, עתניאל. צילום: דוברות הר חברון
הלווייתה של דפנה מאיר, עתניאל. צילום: דוברות הר חברון | הלווייתה של דפנה מאיר, עתניאל. צילום: דוברות הר חברון

רינה, שגדלה ביישוב, חזרה אליו לפני שלוש שנים אחרי שאביה, הרב דן מרצבך ז"ל, נהרג בשוגג מאש חיילי צה"ל, שחשבו בטעות שמדובר במחבל. "עברתי ילדות קשה", היא מספרת. "היינו נוסעים, חוטפים אבנים, איבדנו אנשים קרובים, אבל עדיין אני מודה כל יום להורי ולריבונו של עולם שגדלתי פה. העוצמות שקיבלתי אלה עוצמות שלא הייתי מקבלת באף מקום אחר. יש פה ערך מוסף".

שאלתי אותו אם חיים כאלה שבהם צריך להסתובב עם הגנה נגד קליעים וכלי נשק בהיכון לא מייאשים אותו. נראה שהוא נפגע רק מהעלאת השאלה.

צומת הכניסה לעתניאל אחרי הפיגוע. צילום: פלאש 90
צומת הכניסה לעתניאל אחרי הפיגוע. צילום: פלאש 90 | צומת הכניסה לעתניאל אחרי הפיגוע. צילום: פלאש 90

יהודה הוציא אותנו לחצר ביתו והראה לנו מרחוק את תנופת הבנייה בעתניאל. בתים חדשים ועוד בתים בתוכנית, מסתבר שיש ביקוש גדול. "בפריז, כשיש פיגוע, בורחים ועולים לארץ ישראל", אמר. "בארץ יש פיגוע ואתה מרגיש בבית, יש עם מי להתחבק. אין פה בית אחד פנוי ובאים מכל הארץ. יש חבר'ה שלומדים בישיבה, מתחתנים ורוצים להישאר. יש פה משפחה שיש לה שני ילדים שעוד מעט מתחתנים ולא הספיקו להכין להם מגרש. מצוקה עצומה".

רינה בן־שבת חשבה דקה על השאלה ובסוף ענתה שאין ברירה, הפועלים צריכים לחזור לעבודה, כי הבנייה חייבת להימשך, אבל הוסיפה. "ההוא מהכפר ממול הוא אויב. הלוואי וזה ישתנה. כל עוד הם יודעים מי בעל הבית, אז אפשר לחיות איתם בשלום, אבל הגבולות היטשטשו והם כל הזמן מנסים לפגוע. בלעדינו הם כלום. אנחנו מספקים להם פרנסה. אין לי שום בעיה שהם יהיו כאן, אם הם מוכנים לחיות איתנו כמו בני אדם".

עתניאל התאוששה כבר ממכות קשות מאחר שחיים בה אנשים שעשויים מפלדה והם בעלי אמונה שלא מזיזה אותם מהדרך. מסתבר שעם כל הצער, החיים אכן חזקים מכל. ביום שני השבוע הייתה בבוקר חגיגת בר מצווה לאחד מילדי היישוב, בצהריים לווייתה של דפנה, ובערב חתונה.

תגיות:
עתניאל
/
דפנה מאיר
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף