“הראיון שלך כולל בתוכו את כל הססמאות”, מתרעמת אלמקייס־עמוס. “אתה צריך להתקדם. אנחנו דור שהססמאות האלה מבוטלות מבחינתו. אל תדבר איתי על שמאל וימין. תעשה ריסטארט, תשחרר את כל ההגדרות הישנות ותצטרף לחבר’ה שרוצים לעשות פה מהפכה. עשית לאחרונה סיבוב בבתי הספר המקצועיים בפריפריה? שלחו אותי למגמת מטפלות ולא הבנתי מה רוצים ממני. לך תעשה סיבוב ותספור כמה מזרחים יש בהם וכמה אשכנזים. זו אפליה”.
“אז תלמד מה שאתה רוצה, אבל אתה לא יכול לבטל דברים אחרים. אני רוצה שבבית הספר הילדים שלי ילמדו על רבי דוד בוזגלו, אני דורשת את זה”.
“צריך עוד הרבה כמוך”, אומר לאלמקייס־עמוס אחד מבאי הכנס, דוד עג’מי, בשנות ה־60 לחייו. “יש לך את הידע והשפה הנכונה. כל מה שאמרת חצוב בסלע. אל תרפי, אל תוותרי. הבטחתי שאני אגייס אנשי הון מזרחים שיתמכו בתנועה הזו. צריך להיות שוויון הזדמנויות מלא ואין היום. פעם הליכוד משך לכיוון, אבל כשדוד לוי ניסה, עשו ממנו קרקס. אין אף אחד שמייצג נאמנה את הצד המזרחי".