בעקבות רוויזיה שהגישה ח"כ גרמן (יש עתיד), התקיימה אתמול הצבעה חוזרת על ההחלטה. ברוב של תשעה תומכים וארבעה מתנגדים החליטה ועדת הפנים לחדש את הפלרת המים בישראל. "מדובר בהחלטה אומללה שתכריח ציבור שלם לצרוך חומר שיש עליו חילוקי דעות", אמרה ח"כ גרמן בעקבות ההחלטה והוסיפה כי "חובת החדרת הפלואור למים תביא לירידה באמון הציבור באיכות המים שאנו שותים ולכך שמי שיכול להרשות לעצמו ירכוש מים מינרליים, מה שירחיב את הפערים הכלכליים והחברתיים. כמו כן, תינוקות במשקל נמוך עלולים להיפגע בגלל רמות גבוהות של פלואור ביחס למשקלם".
האם הפלרת מים היא אכן פרקטיקה יעילה למיגור העששת בישראל, כפי שטוענים התומכים בצעד, או שמא מדובר בהחדרת פסולת רעילה למי השתייה שלנו, תוך כפייה המונית של צריכתה? "אנחנו יודעים ממחקרים בארץ ובעולם שהפלרת מי השתייה מאוד יעילה ובטוחה לצמצום תופעת העששת", אומר פרופ' איתמר גרוטו, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות. "אנחנו יודעים שזה גם מפחית את מספר הילדים הסובלים מעששת וגם מפחית את החומרה של התופעה למי שכבר לוקה בה".
פרופ' גרוטו דוחה את טענת המתנגדים להפלרה על כך שהחסרונות של המהלך גוברים על היתרונות: "יש אלפי מחקרים בנושא הזה, ורק מחקרים בודדים הראו על איזשהו נזק פוטנציאלי, לעומת מחקרים רבים מאוד שלא מצאו נזק. אנחנו לא חושבים שיש מספיק ראיות לאיזושהי פגיעה, במיוחד לא במינונים שאנחנו מתכוונים להפליר - 0.7 מיליגרם לליטר, כמו שנהוג גם בארצות הברית. אנחנו רוצים להגיע למינון האופטימלי שכולם ייהנו ממנו בלי שייגרם נזק".
פרופ' גרוטו טוען שמדובר לא רק בהיבט בריאותי, אלא גם כלכלי. "ההפלרה תחסוך הרבה כסף שהיה מיועד לטיפולי שיניים - גם למדינה וגם לאנשים עצמם", הוא אומר ומוסיף ש"ממחקרים שנעשו בארצות הברית, על כל דולר שמשקיעים בהפלרת מי השתייה, מרוויחים בעצם כ־30 דולר".
הפלרת מי השתייה בישראל, כדי למנוע עששת, נעשית מאז תחילת שנות ה־80, בשני העשורים הראשונים רק בירושלים ובקיבוץ עין החורש. בשנת 1998 קבע משרד הבריאות תקנה שחייבה הפלרת מי השתייה בישראל ביישובים המונים 5,000 תושבים ויותר. התקנה נכנסה לתוקפה בשנת 2001, אך יישומה בפועל החל רק שנה מאוחר יותר.
להבדיל מפרופ' גרוטו, שרואה את היתרון בהפלרת מי השתייה לצורך מיגור העששת בישראל, ד"ר דניאל מישורי, מרצה בכיר מבית הספר ללימודי הסביבה ומהחוג לגיאוגרפיה וסביבת האדם באוניברסיטת תל אביב, טוען נחרצות כי מדובר בצעד מסוכן. "רוצים להכניס רעל למים ואומרים שזה טוב?" הוא תוהה. "אני לא יכול למצוא היגיון באג'נדה של משרד הבריאות. הם כנראה חושבים שלהוביל פרויקט של צחצוח שיניים או הפחתת צריכת סוכר וקמח לבן אצל ילדים - זה יותר יקר, יותר מסובך. הרבה יותר פשוט לשים פלואור במים ולקוות שהכל יהיה בסדר. אני חושב שאנשי משרד הבריאות
נוקטים חוסר אחריות בהליך כזה. גם אם הם מאמינים בצורך בפלואור בשיניים, זהו חוסר אחריות להפליר את כל המים של המגזר הביתי".
ד"ר מישורי, העוסק בין השאר באתיקה סביבתית, מחלוקות במדע וביו־אתיקה, מסביר ש"כשנחשפים לפלואור ברמת יתר, מופיעה קבוצה של מחלות שנקראת פלואורוזיס - חשיפת יתר לפלואור. פלואור הוא אחד החומרים הכי רעילים בטבע. חשיפה מוגברת אליו עלולה לגרום לכתמים ופגיעה ממשית בשיניים, פגיעה בעצמות ובכליות וסיכוני בריאות קשים נוספים. כמו כן, הפלרה נחשבת מסוכנת במיוחד לתינוקות, ילדים וקשישים. במים מופלרים, למשל, יש ריכוז פי 100 אלף של פלואור מאשר בחלב אם. כלומר אסור להכין תמ"ל לתינוקות ממים מופלרים".
ד"ר מישורי מוסיף שכל הרעיון של הפלרת מים בעידן הנוכחי נראה לו הזוי. "במקור, לפני כ־70 שנה, התיאוריה מאחורי הפלרת מים הניחה שטוב שבגוף יהיה פלואור", הוא אומר. "לעומת זאת, התומכים כיום בהפלרה טוענים שאם יש תועלת, הרי שהיא מושגת במגע של השיניים עם הפלואור, ולא בבליעה של המים עם הפלואור. במילים אחרות, אם יש ערך בפלואור, הוא רק במגע ישיר עם השיניים וללא בליעה של חומרים רעילים ביותר לגוף. משחת שיניים המכילה פלואור יכולה להשיג את אותו האפקט, וזאת בלי לבלוע מים עם רעל, הכולל גם חשיפה לחומרי לוואי נוספים. בניגוד למשחות השיניים, לא מדובר בחומר רפואי נקי, אלא בחומר תעשייתי, לרוב תוצר לוואי של תעשיית הפוספטים, שכולל שאריות של מתכות כבדות. כמו כן, 97% מהמים המופלרים לא משמשים לשתייה או לבישול, אלא משמשים לשלל שימושים אחרים בסקטור הביתי, כמו שטיפת כלים, הדחת אסלות, מקלחת, שימושים שבהם אין צורך בפלואור. המים האלה מגיעים אחר כך למכוני טיהור שפכים, שלא מסוגלים לסנן את הפלואור, ומדובר כאן ב־6,000 טונות בשנה של רעל שהולך בצורה חסרת צורך וחסרת אחריות להשקיית גידולים חקלאיים, ואחר כך מצטבר במי התהום ובקרקע החקלאית".
סוגיית הפלרת המים היא מוקד לדיון ציבורי כבר שנים רבות. כיצד ייתכן שלאחר כל כך הרבה זמן של מחקר, עדיין לא ניתנה תשובה חד־משמעית לשאלה: האם הפלרת מי השתייה היא צעד שמיטיב עם האוכלוסייה או דווקא מזיק לה?
"מחקרים בכלל, ובפרט מחקרים רפואיים, הם לא חד־משמעיים, והרבה פעמים זה תלוי במי מזמין את המחקר", טוען מצדו ד"ר רונן בורדובסקי, רופא שיניים ומנהל מרפאת "מאלו קליניק", "כלומר יכולים להיות גופים אינטרסנטיים שיש להם רצון להפליר או לא להפליר, ואז הם מזמינים מחקרים שמתבססים על מידע חצי נכון. לפעמים מחקרים גם מתבצעים על קבוצות שלא מייצגות את כלל האוכלוסייה, וכך גם מציגים תוצאות שהן לא תקפות לכלל האוכלוסייה. כמו כן, הרבה פעמים במחקרים אפשר לפרש את הסטטיסטיקה לכאן או לכאן, ואין תוצאות חד־משמעיות. כך גם לגבי ההפלרה, את יכולה למצוא מחקרים בעד וגם מחקרים נגד".
ד"ר בורדובסקי טוען גם שביקורים אצל רופאי שיניים עולים הרבה כסף. לא כולם יכולים להרשות זאת לעצמם, ו"לכן באינטרס הציבורי בראייה הכוללת, ובפרט לגבי אנשים ברמה הסוציו־אקונומית הנמוכה יותר, ההפלרה מאוד תעזור. כמובן שתרומת ההפלרה אצל אותה שכבת אוכלוסייה תהיה הרבה יותר גדולה מאשר למשל בבתים שבהם הילדים מחונכים להיגיינת פה טובה יותר. אגב, יש הרבה מדינות שבהן אפילו מפלירים מוצרי מזון שמיועדים לילדים, כמו למשל חלב ומלח. זה קורה באוסטריה, בספרד, בקוריאה, בבולגריה ובגרמניה. אם זה אכן היה כל כך מסוכן, אני לא חושב שהם היו עושים זאת".
התרעות פיקוד העורף