"אחותו הכירה בינינו", נזכרה ריקליס, "מפרידות בינינו 30 ומשהו שנים, אבל הפינג פונג המילולי והדיבור והניצוצות בעיניים של אדם ש'אני מבין בדיוק מה אני עושה כאן', זה מה שקנה אותי. מה שאומרים מאחורי הגב? איי קודנ'ט קר לס. לקח לי חצי שנה, שנה, אני אמוציונאלית מאוד, אבל באמת לא מעניין אותי. אני יודעת איך אני חיה את החיים שלי. אני חושבת שהתחסנתי, והרבה בזכותו, הוא רציונאלי. הוא היה יכול לקום כל בוקר ולהגיד לי: 'האני, שייק איט אוף'. החיים שלנו הם החיים שלנו ומה שאנשים חושבים ומדברים, שידברו".
"בדברים מסוימים הוא מטפל בי, ובדברים אחרים שהוא פחות טוב אני זאת שמטפלת", סיפרה. "הוא אמר לי שאני כמו אמא שלו מהיום הראשון שהוא הכיר אותי, שאני מזכירה לו אותה, באנרגיות, בשמחה, בטיפול, באחריות, במסירות, בנאמנות. הוא אמר לי 'את בול אמא שלי'. והוא מטפל בי בהכל, גבר בן 93, חזק מאוד, קם כל בוקר ומתעמל בחדר כושר יותר משעה. אחרי זה יש מאמנת פרטית עוד שעה. אחרי זה הוא רץ איתי ממקום למקום. אחרי זה האיש יכול לחכות לי לדינר בשעה 23:00 על איזה בר עד שאני מגיעה מעבודות שאני עושה".
"האם אני דואגת? מאוד. אנחנו יחד 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, ואין ספק שיש פה איזושהי דאגה, ושוב, הוא זה שמשחרר את החבלים, כי אני האמוציונאלית ואני יותר חושבת בעניינים האלה, והוא אומר שזו דרך החיים. לחיים יש מחיר, וזה הסוף. אנחנו מדברים על הכל בצורה מאוד פתוחה וברורה, והנה. לא חשבנו שיגיע ל-93. הוא עבר המון ניתוחים, היה לו סרטן והיה לו התקף לב, זה הכל בספר. והיה לו ניתוח לב פתוח שעשינו לפני ארבע שנים. אז עשינו הרבה מאוד דברים, אבל האופטימיות פה מובילה. כיף לנו, מעולם לא רבנו, אנחנו עושים את הכל ביחד, מהבוקר עד הלילה. אנחנו מתייעצים. הוא החבר הכי טוב שלי. אני כל כך שלמה באיך שהוא מתייחס אלי שאם אראה בחורה מדברת, ואני רואה, ולא פעם אחת, אני לא מקנאה, כי אני כל כך שלמה באיך שהוא מתייחס, באיך שהוא אוהב אותי".