כחצי שנה לאחר האירוע הקשה השתחרר החייל מהשירות הצבאי. "שנה בדיוק לאחר האירוע התחילו להופיע אצלי סיוטים בלילה", הוא מספר, "מצבי החמיר במבצע חומת מגן. קיבלתי צו לגיוס מילואים, ומאז לא ישנתי. אפילו לא לקחתי איתי תיק, כי הייתי בטוח שאמות ולא אחזור. שלושה שבועות הייתי במילואים, אולם אני לא זוכר משם כלום. לא הייתי מאופס ולא יכולתי לתפקד כלל".
בכתב התביעה שהוגש באמצעות עו"ד קרטיה, נטען כי "כל פעולה יומיומית הפכה להיות מורכבת". לדבריו, האירוע השפיע על מצבו הנפשי ובין היתר נאלץ לעבור גירושים זמן קצר בלבד לאחר שנישא.
קצין התגמולים קבע אז כי מאחר שהחייל לא פנה במשך שנים לטיפול, אלא בחר לעשות זאת לאחר כשמונה שנים מיום האסון, נשלל הקשר בין הפוסט־טראומה והאסון.
עם זאת, גם המומחה מטעם החייל וגם המומחה שמינה בית המשפט קבעו כי החייל סובל מפוסט־טראומה. בנוסף, הם קבעו כי מיד לאחר האסון החל החייל לסבול מתגובת דחק אקוטית, ובמשך הזמן התפרצה התסמונת הפוסט־טראומטית באופן מלא. לנוכח כל זאת הוכר החייל כסובל מפוסט־טראומה, שהופיעה אצלו בשל אסון המסוקים, והוא הוכר כנכה צה"ל.