כל מי שעוסק בספורט, חוץ מכוכבי כדורגל, כדורסלנים ואולי כמה טניסאים בכירים, מתקשה להתפרנס מהעבודה המתישה, היומיומית והתובענית הזו. אתה יכול להיות אלוף ישראל, אולי אפילו אלוף אירופה, אבל תתקשה לסיים את החודש. מפעל הפיס מסייע זו השנה השלישית ברציפות לעשרות ספורטאים מצטיינים להרים ראש מעל המים. רק בחודש שעבר הוא חילק 31 מלגות ללימודים במוסדות להשכלה גבוהה כדי להקל על אותם צעירים שמביאים כבוד למדינה, גם אם זה רחוק מאור הזרקורים.
"זה אחד הדברים הגדולים שמפעל הפיס יכול לעשות לטובת הספורט בישראל", בריקמן משוכנע. "כמגיש בקשה אתה חייב להיות ספורטאי מצטיין וחבר נבחרת ישראל. מדובר ממש בבכירים שבספורטאים. זו מלגה לשלוש שנים ויש הרבה שמבקשים. הוועדה קבעה קריטריונים קשוחים. יש בינינו ויכוחים ואין ספק שכולם ראויים, אבל יש כמות מוגבלת של מלגות, והכל נעשה באהבה. אני גאה מאוד להיות יו"ר הוועדה. זה גורם לי לסיפוק אישי רב".
"עכשיו זו תהיה הפעם הראשונה שרוגבי נכנס לאולימפיאדה, וזה יהיה להיט מטורף", היא מתלהבת. "זה מבחינתי הספורט האולטימטיבי. כוח, מהירות, אינטליגנציית משחק. הכל ביחד. זה היה בשבילי מעבר מספורט אישי לקבוצתי ובקבוצה תמיד הרבה יותר כיף".
"משום שזה ספורט אגרסיבי, הוא מוציא ממך דברים אחרים, וכל הרעיון זה שיתוף פעולה. זו מלחמה. אתה נלחם על המגרש בשביל הקבוצה".
ליאת זכתה במלגה ללימודי פיזיותרפיה באוניברסיטת תל אביב והמעמד הפך אותה למאושרת. "אני הרי לא מקבלת שכר ומשלמת המון מכיסי בשביל להיות חלק מהנבחרת", היא מספרת. "אני עובדת במקביל ללימודים. מתפרנסת בזכות עצמי, שוכרת דירה, והמלגה היא בפירוש אוויר לנשימה. בטקס המלגות אמרו שזו הערכה על פועלנו. זה פנטסטי. זה הדבר הכי טוב שיצא לי מהספורט, כי עד עכשיו, חוץ מכמה פציעות, לא יצא הרבה".
"כבר עשיתי תואר בביולוגיה וגיאופיזיקה, אבל אחרי שסיימתי חשבתי מה אעשה והגעתי למסקנה שאני רוצה להיות בקשר עם הספורט, לעבוד עם אנשים. בגלל שטופלתי בפיזיותרפיה אני מאוד מאמינה בתחום. החלום הוא להיות פיזיותרפיסטית מוצלחת ומוכרת אחרי שאפרוש ממשחק".
במפעל הפיס מרגישים שהתרומה שלהם יכולה לעזור לספורטאים שמתלבטים לגבי המשך דרכם. להשאירם במסלול הנכון, זה שמשלב לימודים עם ספורט הישגי.
השילוב בין דוגמה אישית להישגיות בספורט הוא בהחלט הכוונה שעומדת מאחורי הרעיון. כל מקבל מלגה מתחייב להשתלב בפעילות חברתית וקהילתית בת 60 שעות בשנה.
"קשה להסביר כמה המלגה הזו מסייעת לי, במיוחד בענף כמו ג'ודו שאין בו גוף כלכלי שנותן את השקט הנפשי כדי להמשיך להתאמן", מודה גרינברג, שלומדת כלכלה במרכז הבינתחומי בהרצליה. "אני צריכה לעבוד כדי לממן את הטיסות והלימודים, ואלה שבחרתי לא זולים במיוחד". גרינברג הייתה אלופת ישראל במשך ארבע שנים ברציפות. לאולימפיאדה הקרובה, בריו, היא כבר לא תגיע, אבל המלגה והלימודים מאפשרים לה להסתכל הרבה יותר רחוק.
"ברור שספורט. זה החלום והחיים. אני עוסקת בזה מאז שהייתי ילדה קטנה. התחלתי בגיל 4, ובג'ודו אני מגיל 9. אני שמחה שבאים לקראתי. קל יותר לשלב בין השניים ולהתרכז במאה אחוז בג'ודו".
"לא אמשיך להתחרות עד הפנסיה", רדצ'נקו צוחק. "גם אי אפשר לבנות על הספורט שיהיה מקור הפרנסה העיקרי. תמיד טוב להתאמן, וככל שאוכל להתחרות אעשה זאת, אבל בשלב מסוים חייבים להתבגר. עם הסיפוק של הניצחון אתה לא תקנה לחם במכולת. אז ברגע שאתה לא בונה על הקריירה, הכל בסדר. כשאתה חושב שתוכל לחיות ממנה, שם מתחילות הבעיות. צריך פרופורציות. לכן המלגה של מפעל הפיס היא יותר מכל מעודדת ונותנת מוטיבציה. הכרת תודה על השקעה גדולה".
התרעות פיקוד העורף