במרץ 2008 השתנו לבלי הכר חייהם של גיא וגילה בנאי מאשקלון, כאשר בנם, לוחם חטיבת גבעתי, סמל ראשון לירן בנאי, בן 20, נהרג בפעילות מבצעית בגבול רצועת עזה. נפילתו הותירה אחריה חלל ענק שרק אחרי מותו גילו רבים עד כמה הוא עצום. סמ"ר בנאי היה לא רק לוחם בגדוד צבר של גבעתי, אלא גם לוחם ללא חת למען הוריו החירשים מלידה. הוא היה האוזניים והפה שלהם, ולמרות זאת בחר להתנדב ליחידה קרבית ולהיעדר בשל כך מהבית לתקופות ארוכות. בה בעת, הוא השתדל להיות לצד הוריו ולהעניק להם את הסיוע שהם נזקקו לו.
עבור הוריו של לירן, הכאב על מותו מתגבר מדי יום, והם נאלצים ללמוד לחיות עמו בכל פעם מחדש. "כשאני רואה את החברים שלו מגדלים זקן ועושים כל מיני תספורות מיוחדות, וכשאני שומעת שמישהו מתחתן אני מבינה שהעולם ממשיך וכל אחד בשלו", אומרת אמו בכאב, "אבל אצל לירן החיים נעצרו בגיל 20".
התרעות פיקוד העורף