אם היינו חיים לפי הפרוספקט הציוני, ההוא שדוד בן־גוריון חלם עליו, נהר נטע היה כנראה עומד במרכז הפוסטר. נטע הוא חקלאי צעיר, בן 34, שמגיע מדי יום לשדה תפוחי האדמה שבקיבוץ נירים שבנגב, זה שספג מכות כואבות רק לפני שנתיים במבצע צוק איתן. גם ב־2016 הוא עובד בחולצה כחולה מאובקת בחום הכבד של יולי, כשחמאס זומם עליו מצדה השני של הגדר, ומעבד את האדמה כדי להראות שהיינו ונשארנו על המפה. ציונות במיטבה.
לפני כחצי שנה מונה נטע לתפקיד מנהל ענף גידולי השדה בקיבוץ, ומאז חיוכו לא כתמול שלשום והוא מתקשה לשמור על אופטימיות. “בתקופה האחרונה אני מרגיש פחות טוב כי קשה להרים את העסק ולהזיז עניינים”, הוא מודה. “כשעסקתי בחקלאות נטו, כמגדל, הרגשתי הרבה יותר נוח. אתה חופר, חש את האדמה. עכשיו, כמנהל, אתה רוב הזמן מכבה שריפות. חלק גדול מהבעיות הן כאלה שחקלאי בודד לא יכול לפתור. חייבים התארגנות של מגדלים. קיבוצים, מושבים, אנשים שחווים את המשבר על בשרם. בלי התארגנות לא נגיע לשום מקום. הבעיה היא שהפוליטיקה הורגת אותנו גם בתוך המחנה”.
“אנחנו כעם ישראל, ששב לארצו אחרי אלפיים שנות גלות, מאבדים את האחיזה בקרקע, ומי שבשטח רואה את זה ביומיום. פשוט לא מגדלים. אנחנו נאבקים על לגדל עד הגדר כי חייבים להראות נוכחות, כי זו הקרקע שלנו, אבל משלמים מחיר ברמת סיכון. בקיבוץ השכן, בעין השלושה, נהרג חקלאי מאש צלף. אתה לא מרגיש בטוח לעמוד שם. בא, עושה מה שצריך ויוצא”.
“אנחנו גרים בקיבוץ בארי, שבניגוד לנירים נמצא מחוץ לטווח הפצמ”רים. זה משמעותי כשנכנסים לדקויות ברמת ההתרעה. אתה חי באזור מלחמה. בסוף החלטנו שלפחות עכשיו זה המקום בשבילנו”.
“מפסיקים לגדל את הגידולים הבעייתיים. הרי הגורם המכריע הוא המים ומחירם. זה השיקול שמונח על שולחן המנהל. מה אני עושה עם המים ומה אני מגדל. אני אגדל גידולים שיכולים להחזיר את העלות. זה אומר לא לגדל צנונית, וזה ישפיע על השוק המקומי. עכשיו יש בארץ שלושה מגדלי צנונית גדולים. אחד פשט את הרגל, השני מתנדנד. יישאר בסוף אחד, ותחשוב לבד איך זה ישפיע על השוק שלנו”.
“אם כל אחד היה פועל לחוד, אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה”, אומר דרור תנורי, מנכ”ל יח”מ. “אם יש אונייה גדולה, כמה סירות קטנות יכולות לשרוד לידה את האוקיינוס הסוער. החקלאות עולה ויורדת, יש תמיד גלים. הבעיה היא שאני לא זוכר שלוש שנים שבהן המצב לא מתרומם, והמשבר נמשך”.
נראה שחצי השנה בתפקיד הניהולי הסירה מנטע את כל התמימות. “לא בכל הימים אני שמח”, הוא אומר בכנות האופיינית לו. “זה תפקיד מאוד מאתגר וקשה. לפני שנכנסתי חשבתי שיהיה יותר קל”.
“כן, כי אני עושה את זה מתוך אמונה. אני רואה בחקלאות ערך, בטח לא רק עבודה”.
התרעות פיקוד העורף