בהחלטתה האחרונה בעניין קצב לקראת הדיון השני של ועדת השחרורים בעניינו (שיתקיים היום, רביעי), קבעה הרשות לשיקום האסיר בניגוד לעמדתה הקודמת, כי קצב הוא בר שיקום וזאת למרות הניסיון רב השנים עליו מצביעה נעמת המוכיח כי שיקום עברייני מין שאינם מודים במעשיהם הוא קשה עד בלתי אפשרי. במכתב שהעבירה וולוך לוועדת השחרורים היא מדגישה: "התנהלות זו היא מעלה חשש כבד ביותר כי האסיר משה קצב, אשר טען כי יש לשפוט אותו כמו כל אסיר אחר, זוכה לכאורה ליחס מועדף ביחס לאסירים אחרים".
על האיפה ואיפה לטובת קצב טוענת וולוך: "על פי דו"ח מבקר המדינה משנת 2014 עולה כי כמעט מחצית מכלל הדיונים בבקשות לשחרור על תנאי מסתיימים בהחלטה לדחות את הדיון למועד מאוחר יותר, היות והתיקים חסרים את החומר המלא הנדרש כתשתית להחלטת הוועדה, בחלק גדול מהמקרים תכנית שיקום של רשות שיקום האסיר המתמודדת עם מחסור במשאבים. לאור הנתונים הללו, התנהלותה של הרשות תמוהה עוד יותר - עולה לכאורה חשש כבד ביותר כי אילו היה האסיר משה קצב אסיר מן השורה ולא הנשיא לשעבר, ספק רב אם היה זוכה ליחס שכזה".
באיגוד מרכזי הסיוע קובעים נחרצות: "קצב לא צריך להשתחרר מהכלא כאשר לא הביע חרטה ולא התנצל בפני הנשים בהן פגע. יש לזכור היטב את הסיבות שבגינן ועדת השחרורים החליטה שלא לתת לו קיצור של שליש מעונשו - קצב עבר עבירות מין קשות, עשה זאת באופן סדרתי והוא עדיין מכחיש ללא בושה את העבירות שבהן הורשע. האנס קצב הוא אדם חסר אמפתיה לקורבנותיו ואנחנו קוראים לועדת השחרורים לדבוק בעמדתה שלא לקצוב את עונשו".