בראיון לתוכנית ”חמש בערב” עם בן כספית ואריה אלדד בתחנת ”רדיו ללא הפסקה” אמר עוד גורי: “שר הביטחון עוד לא הספיק לחמם את הכיסא הזה. אין לו מה לעשות?”. בתשובה לשאלה אם ראוי לשדר את שירו של דרוויש – “בשרו של הכובש יהיה לי למאכל” - אמר גורי: “ישנם דברים שהוא כתב והרגיזו אותי מאוד וכתבתי על זה. את השיר הזה תקפתי בצורה החריפה ביותר בספר שלי. אנשי שמאל יצאו מדעתם מרוב כעס ואני ביניהם. היו דברים לא נכונים שהוא כתב וענינו לו. הוא לא כלל את השיר הזה בספר שלו”. המשורר גורי הזהיר שכל ניסיון להתעלם מהשירה בסכסוך הישראלי־פלסטיני נידון לכישלון. “כל פקיד מודיעין טוב חייב לקרוא שירה. השיטה להתעלם היא שיטה אידיוטית”.
שני עמודים לאחר מכן, בחלק המתייחס לשלטון הצבאי בשנים 1949-1966 מופיע קטע ארוך של דרוויש, מתוך "יומנו של תבוסתן", בו מספר דרוויש על יחסיו עם מורה יהודייה שהייתה לו: "זאת לא היתה מורה. היא היתה אמא. היא הצילה אותי מהשנאה. היא היתה בשבילי סמל לשירות הנאמן שעושה יהודי טוב כזה לעמו. שושנה לימדה אותי להבין את התנ"ך כיצירה ספרותית. היא לימדה אותי לקרוא את ביאליק, לא בהתלהבות לשייכותו הפוליטית אלא ללהט הפיוטי שלו. היא לא ניסתה להחדיר בתוכנו את רעלי תוכנית הלימוד הרשמית, שמגמתה להביא אותנו לידי התנכרות למורשת שלנו. שושנה שחררה אותי מהשנאה שהחדיר בי המושל הצבאי... שושנה, נציגה טובה של המצפון היהודי, הרסה, מבלי שידעה זאת אולי, את כל המחיצות שהקים אותו מושל צבאי".
התרעות פיקוד העורף