כשנשאלה מה ההבדל בין אלון למשה קצב, מבחינת ועדת השחרורים אמרה: "בראיית עולם כללית, לא רק ספציפית קצב, יש תחושה שבגלל שהיא האדם הקטן, ובגלל שהיא מזרחית, ואולי בגלל שהיא אישה. זה לא עמד לטובתה. קראו לה השחורדינית מחולון, זה לא עזר. אני גדלתי בתוך המשפחה הזאת, היו דברים רעים בעבר, הבנו במשפחה מה שמותר ומה שאסור, אנחנו משפחה ששומרת חוק, כמה שזה נשמע מוזר. היא יושבת בכלא המון שנים, היא עשתה מעשה לא חוקי בעליל, אבל שילמה את חובה לחברה".
"אין ספק שהמעילה עצמה היא חריגה אבל אני מאמינה שאפילו שזה דבר מאוד חמור גם לה מגיע להשתחרר מהכלא", אמרה מקסימוב. "רבים וטובים כבר בחוץ שעשו דברים לא פחות קשים, מגיע לה להשתחרר". מקסימוב סיפרה על התחושות לקראת השחרור הצפוי: "היא מאוד מתרגשת, היא באותה המידה גם חוששת, אבל היא מאמינה שהפרקליטות תקיים את מה שהבטיחה".
"כל השמחה הזו היא עם הרבה עצב שסבתא שלי נפטרה לפני שבוע וחצי, היא לא הייתה יכולה לשאת את הדברים יותר ועזבה אותנו", אמרה האחיינית שהייתה בת 16 כשאלון נכנסה לכלא: "ממש מההתחלה אתי הביעה חרטה, היא לא יוצאת בגאווה אלא בראש מורכן, כל פעם מבקשת את סליחתם של לקוחות הבנק, גם בדיונים עצמם וגם כל פעם שהייתה לה הזדמנות בתקשורת היא הביעה חרטה. לא רק באמירה אלא בעשייה - בתוך הכלא עצמו, בשיקום עצמו".
על אביה של אלון היושב בבית הסוהר, לאחר שהורשע גם הוא במעילה בבנק למסחר: "לא קל לאביה של אתי, אבל היא תמיד שמרה שנהיה בקשר ושלא נהיה ב'ברוגז'. אני לא יודעת להגיד אם היא אף פעם לא האשימה אותו, היא מבינה מה שהיא עשתה ומה שהוא עשה, לא נשאר לו עוד הרבה, הוא גם עתיד לעמוד בפני ועדת השחרורים בקרוב". מקסימוב התייחסה לילדיה של אלון שהיו בני ארבע ותשע כשנכנסה לכלא: "היא יוצאת למציאות לא פשוטה, לצאת מהכלא זה לא יותר קל מלהיכנס לכלא. אנחנו נתמוך בה ואני בטוחה שאתי תיקח את ההזדמנות הזו ותחבק אותה, תשקם את החיים".
התרעות פיקוד העורף