מכתב האישום עולה כי מדובר בקשרים חריגים שהנאשם יצר, בניגוד לחובות ולכללים החלים עליו כעובד ציבור וקצין משטרה בכיר, תוך ניצול מעמדו ותלותן המובנית של השוטרות הזוטרות בו, תוך יצירת מרחב תמרון מוגבל לשוטרות, שחששו לדחות אותו שמא רגשותיו ייפגעו ומצבן בארגון יורע בהווה או בעתיד. עוד עולה כי מאור עשה כן למרות שידע כבר בעת יצירת הקשר כי מתוקף תפקידו הוא צפוי לקבל פניות מטעמן של השוטרות הזוטרות לעזרה וכי מתוקף מעמדו, יש בכוחו לסייע בידן.
מכתב האישום עולה עוד כי הקשר החריג בין הנאשם לשוטרות הזוטרות כלל, בין היתר, התכתבויות טלפוניות בעלות אופי מיני וניסיונות לקיום קשרים מיניים. התקיים הן במהלך שגרת עבודתם של הנאשם ושל השוטרות הזוטרות והן מחוצה לה - במקומות מפגש שונים.
את חלק מהשוטרות הזוטרות, הכיר הנאשם לאחר שמתוקף תפקידו ובמסגרת סמכויותיו, בעודו משמש כממונה עקיף עליהן, הועלו בפניו, מעת לעת, בקשות שונות שלהן. במקרים המפורטים בכתב האישום, בצד קיומו של הקשר החריג, קיבל הבכיר לשעבר החלטות בנוגע לשוטרות הזוטרות. כפועל יוצא מהתנהלותו, נאלץ מאור, מטבע הדברים, להסתיר מפני גורמי מקצוע אחרים במשטרה – כמו גם מפני הממונה עליו, את מצב ניגוד העניינים בו הוא מצוי בקשר עם אותן שוטרות זוטרות, שבעניינן קיבל החלטות.
עוד נכתב בכתב האישום כי "'הרמת מסך' מעל ההתנהלות הכוללת של הנאשם וחשיפתה לציבור כלל השוטרים והשוטרות, המפקדים והפקודים, על רקע תפקידו של הנאשם וניגוד העניינים בו היה נתון, יצרו מתכון לפגיעה קשה באמון השוטרים במפקדיהם, של מראית עין לפיה שיקולים זרים, ניצול מרות לרעה ומשוא פנים משמשים בתהליכי קבלת החלטות, ולהעכרת יחסי העבודה בשירות המשטרתי, תוך שיגור מסר מסוכן למפקדים זוטרים: 'אם מותר לקצין כה בכיר – מותר גם לנו'; וכל זאת תוך השפעה הרסנית על אמון הציבור במשטרה כארגון מקצועי".