"אפשר לחלק את זה בצורה גסה לשני רבדים. ברובד האחד, האישי, התחושתי שלהן, האחיות מרגישות שהאחות הזו, אם היא אכן תשהה במחיצתן, תהיה בקרבתן, עלולה להיות מסוכנת, גם כלפיהן. אנחנו סבורים, עדיין סבורים, וזו גם הסיבה לפחד שנותר בעינו, לא פג, לא השתנה, שישנה סכנה מהאחות, מהנאשמת, מספיר. לכן אנחנו פועלים במישור של אותו צו הרחקה. הרובד השני הוא עצם נסיבות הגשת התלונה. עצם התלונה שהגישו האחיות מעידה על מסוכנות מאוד גבוהה".
"צו ההרחקה הוא רק צד אחד של הדברים", אמר עו"ד פרידמן. "בצד השני, הצד המשפטי, הפרקליטות הגישה כתב אישום נגד הנאשמת ספיר ניסני. כתב האישום מייחס לה עבירה של המתה בצורה או בדרך של רשלנות. מבחינה משפטית, פלילית, זו דרגת החומרה הפחותה ביותר. חשוב להדגיש שזו אינה תחושתנו שלנו. אבל חייבת להיות אבחנה ברורה, בהליך שיפוטי-משפטי, בין הרגשות והאמוציות, לבין כללי המשפט. גם אנחנו סבורים, ומשוכנעים, שלא הייתה כאן עבירה של רשלנות, וכן הייתה פה עבירה של מה שמכונה במשפט הפלילי 'כוונה', ואיזה סוג של מחשבה תחילתית כלשהי וביצועו של מעשה, שאינו נושא גוון של רשלנות".
"בסופו של דבר, הפרקליטות השתכנעה, וסבורה, שמארג הראיות הקיים יכול להוביל לעבירה של מוות ברשלנות. צריך לזכור שבמשפט פלילי, דרגת ההוכחה הנדרשת, המכונה 'מעבר לכל ספק סביר', היא דרגה גבוהה מאוד, שצריכה להיות משכנעת שבמשכנעות. לכן, אני מניח, זו הייתה העמדה של הפרקליטות".