הוא כבר בן 40, עדיין רווק, מתגורר בדירה צנועה עם שלושה עובדי מסעדה נוספים, ומעיד על עצמו שהוא תל אביבי בכל רמ”ח אבריו. ואיש לא ישכנע אותו אחרת - לא גילויים גזעניים על היותו ערבי נוצרי ולא הפיגועים. בהיותו מאוהב בתל אביבים ובחלקת האלוהים שמצא במי ומי, שכבר הפכה לבית, לא היה שקור מסוגל לתת למסעדה לסגור את שעריה כשהבחין בהידרדרותה. עבודות הרכבת הקלה הביאו עמן רעש בלתי פוסק, הגבירו את מצוקת החניה והגבילו את הגישה למוסד. הגדר שקמה במרחק של כמטר וחצי מדלת המסעדה תרמה גם היא לירידה של כ-50% בהכנסות.
“הייתי אמור לעבוד בחמישי, בשישי ובשבת, ובעלת הבית שולמית פורמן אמרה לי שהיא מפסידה ושהיא בדרך לסגירה”, משחזר שקור, “זה לא שלא הרגשתי שזה בא, בטח שהרגשתי. אז אמרתי לה בלי לחשוב בכלל ‘בואי נבדוק את האפשרות שאני אקח את המסעדה על עצמי, נראה את החשבונות ואת ההוצאות ונעשה משהו’”.
את מסעדת מי ומי פתחו ב־1969 ארבעה שותפים. עד לאחרונה הייתה המסעדה בבעלות שלומית פורמן - אשתו של אברהם פורמן, מהשותפים שהצטרפו לאחר מכן - ובבעלות בנו של גרשון קרני, מהשותפים המקוריים. לאורך השנים שמרה המסעדה על צביונה, ואפילו מספר השולחנות נשאר בדיוק כביום הראשון להיווסדה. מנות הדגל הידועות שלה מצאו הלקוחות חומוס, סלט חצילים, סלט ערבי שנחתך בהזמנה, סטייק מי ומי וקבב. לקינוח - מוס שוקולד וקרם בוואריה. בשנותיה הראשונות עיטרו את קירות המסעדה צילומים של ה"מי ומי" שביקרו במקום, אך ההנהלה החליטה להורידם כדי שלא לפגוע בכבודם של הלקוחות המפורסמים.
“אנשי מכבי תל אביב בכדורסל היו באים אלינו. כך גם המנכ”ל של מכבי תל אביב. נתניהו היה אצלנו לפני שמונה שנים. וישראל כ"ץ - הוא היה הרבה פעמים; זה שעושה לנו את הגיהינום עכשיו וגורם לכל בעיות הרכבת הקלה”.
על אף היותו ערבי, שקור שטוף פטריוטיות כובשת למדינה בכלל ולתל אביב בפרט. "כשנכנסתי לעסק, לא הבאתי בחשבון את מוצאי", הוא אומר, "בכלל לא חשבתי איך - כערבי - אכנס לעסק של יהודים, כי אנחנו פה מרגישים כמו אחים. ועובדה, מאז שהמסעדה שלי, רשמנו עלייה בהכנסות ב־20%. כשסיפרתי לאנשים שקיבלתי עליי את העסק, הם באו לפרגן".
התרעות פיקוד העורף