"אלה תמונות בדיוק על החיים שלי, תמונות של העבר וגם של היום. יש לי תמונות ממש שחורות, שבתוכן אני עם מה שאני מרגישה. ויש לי תמונות יותר טריות עם יותר אדום ויותר חיים, שדרכן אני מנסה להשתחרר מהשכול והכאבים. באף גלריה אף אחד לא מספר על התמונות, כמו שאני מספרת כילדה ניצולת שואה מה שעברתי, מה שעשו לי ואיך שעשו לי. כל תמונה מתארת בפירוט את הסיפור עצמו. וזה אף פעם לא היה ולא קרה בארץ".
"היה לי מזל שבגיל 23-24 הכרתי גבר מאוד נחמד שהייתה לו סבלנות אלי", ציינה. "לא סיפרתי לו שום דבר ממה שקרה לי. הילדים שלי גדלו מבלי שהם ידעו מה זה בית של שואה, כי לא דיברתי על זה. אני בכלל הייתי עם הכל בפנים, החזקתי הכל כמו בלון מנופח. אבל זה השפיע על החיים שלי. הילדים שלי סבלו, שלא לקחתי אותם לפיקניק או לים. נסגרתי בחדר השינה עם כדורים ובכיתי כל הזמן. השתחררתי לפני 9 שנים מכל הטיפולים שעברתי. נתנו לי כדורים וטיפולים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים. גם התמונות זה סוג של שחרור".
התרעות פיקוד העורף