בהמשך מגוללת יעל את האירועים בסופר מנקודת מבטה: "באותם רגעי אימה כשהבנו, אבא ואני את המתרחש בסופר, ואבא רץ להציל, להגן עלינו בגופו, אני רצתי איתך לפינה בין המדפים וחיבקתי אותך חזק, מנסה להסתיר, לגונן עליך מהרוע. אני זוכרת את שהמחשבה שעברה לי באותם רגעים בראש שאני מצטערת שאני לא מסוגלת להגן עליך יותר מכך, יותר מגופי. לאחר מכן ברגעים שאבא נאבק על חייו בבית החולים והיינו אתו שם את ואני, לחשוב שרק ארבעה וחצי חודשים לפני כן קיבלנו אותך בבית החולים, חיים חדשים והנה אנו נפרדות מהיקר לשתינו, מאבא, גם בבית החולים".
ויסמן מספרת על ההתמודדות הלא פשוטה עם החיים מאז: "לא העלינו על דעתנו שנטע שלנו תאלץ להתמודד בגיל כל כך צעיר עם מציאות כזו, עם ניסיון כזה. המחשבה שאבא לא פה איתנו לחגוג את יום הולדתך הראשון כואבת לי נטע, כואבת כל כך. [...] נטע רצינו לבקש ממך סליחה. שלא הצלחנו להיות המשפחה שחלמנו להיות. שלא תגדלי בבית בו יש אמא וגם אבא. אנחנו מצטערים שאת צריכה לגדול במציאות מעוותת שכזאת, בסך הכל יצאנו אבא, אמא ואת לקניות לשבת ואבא רץ ולא חזר, הלך לעזור לאחר".
התרעות פיקוד העורף