שי: "הלו, בוקר טוב, יגאל? יגאל סרנה בקר טוב, מה שלומך?"
יגאל סרנה: "בסדר".
גוטליב: "יגאל, יגאל, מדבר אורי גוטליב".
שי: "אורי פה אנחנו בתוכנית הבוקר, בשידור".
גוטליב: "מדבר שי ודוד ליפשיץ ולאה לב".
יגאל סרנה: "כן".
שי: "ואנחנו בשידור, שיחת טלפון מפתיעה. החלטנו להפתיע אותך היום כי אתה מפתיע מלא".
גוטליב: "כן, ואנחנו מבינים שמוזס...".
ליפשיץ: "חשבנו שתהיה מפוטר היום".
גוטליב: "שמוזס עומד לפטר אותך, אתה יודע על זה משהו? אתה מעוניין בזה?"
יגאל סרנה: "בטח".
ליפשיץ: "נכון?"
לאה: "(צוחקת)".
יגאל סרנה: "לא, תשמע, אל"ף, שמע, כמה זמן בן אדם יכול לכתוב, אז אני שואל אותך?"
גוטליב: "בדיוק".
שי: "ממש, הרבה שנים וגם בפייסבוק אתה כל הזמן כותב. אתה גם חבר פייסבוק שלי וזה".
יגאל סרנה: "בדיוק, זה... אני, אני מת למנוחה, אני מת, מת, מת למנוחה".
גוטליב: "בדיוק".
יגאל סרנה: "וביבי עושה לי את זה, הוא עוזר לי בזה. אתה יודע, הבן אדם אה... פה הגיש את התביעה ופה ביקש את זה, וזה, אני אוהב את זה".
גוטליב: "נכון".
יגאל סרנה: "פשוט זה נוח".
גוטליב: "אבל עוד מעט לא יהיה לך זמן, כי באמת כל התביעה הזאתי אתה תהיה בדיונים משפטיים ו...".
יגאל סרנה: "אינסופיים".
גוטליב: "אינסופיים".
יגאל סרנה: "אבל אני אוהב בתי משפט. אני אגיד לך מה. אני בהתחלת הקריירה העיתונאית שלי עבדתי הרבה בבתי משפט".
גוטליב: "אה, כן?"
יגאל סרנה: "אני אוהב את זה. אני חושב שזה מקום נהדר, כן".
גוטליב: "יפה. יפה, יפה. אז באמת דיברו איתך? מישהו, מוזס דיבר איתך? יש איזה עניין?"
יגאל סרנה: "אנחנו מדברים נונסטופ. גם, זאת אומרת גם...".
גוטליב: "נוני סטופ"
יגאל סרנה: "גם במיטה, גם כשהוא חוזר מהעבודה, גם כשאני חוזר מכתבות".
ליפשיץ: "כן".
יגאל סרנה: "אני...יש לנו...זה מערכת...היא...שהוא, כמו שזה הופיע בעיתון, מאוד מורכבת, מאוד מורכבת".
גוטליב: "מאוד מורכבת. יש לו בכלל מערכות יחסים מורכבות לנוני".
יגאל סרנה: "זה אני לא יודע. אני לא מתעסק באחרות. אני מרוכז במערכת שלנו".
שי: "מה יצא, מה יצא עם התביעת דיבה?"
יגאל סרנה: "מה איתה?"
שי: "היא מתבררת? מה, מה קורה?"
גוטליב: "יש דיונים, יש תאריכים".
יגאל סרנה: "ב...אה...אני מצפה שתבוא לבית משפט. ב-26 בפברואר בבית משפט השלום בתל אביב. אני מחכים לך".
ליפשיץ: "אבל מה היא באמת זרקה אותו מהאוטו, תגיד? זה ה...?"
יגאל סרנה: "כן".
ליפשיץ: "כן?"
שי: "לא, אבל כולם אומרים שזה לא קרה".
יגאל סרנה: "מי זה כולם?"
שי: "אנשים"
גוטליב: "איזה אנשים?"
שי: "אתה היחידי שאומר שזה כן קרה".
גוטליב: "מה פתאום, הוא יש לו מקורות, אדוני".
יגאל סרנה: "לא, יש, יש, אה...אם אנחנו נצא רגע מהצחוק, יש איזה שלושים איש שיודעים שזה קרה".
שי: "באמת?"
יגאל סרנה: "אבל הם כולם עובדי מדינה, אתה יודע, כמו שאני עובד 'ידיעות', הם עובדי מדינה, כל אחד קשור...".
שי: "אבל מה, היא אשכרה עצרה את האוטו...?"
ליפשיץ: "אבל אולי זה מהשמפניה הוורודה היא הייתה קצת לא...?".
יגאל סרנה: "בדיוק".
גוטליב: "מבולבלת".
יגאל סרנה: "לא לא".
ליפשיץ: "הייתה מבולבלת קצת".
יגאל סרנה: "או...תראה, יש בעיה, אני אומר כזה דבר. אם היא עם שמפניה ורודה והוא עם סיגר...".
שי: "נו?"
יגאל סרנה: "אני כבר אמרתי את זה מזמן, זה בקבוק מולוטוב ביחד, באמת".
ליפשיץ: "נכון".
שי: "זה מסוכן".
גוטליב: "אתה צודק".
יגאל סרנה: "זה לא, זה לא קרבה, זה לא קרבה בריאה, זה לא קרבה בריאה".
גוטליב: "אני באמת רק ככה בשביל להגיד את האמת, אני עכשיו קורא את הספר שלך 'פשוט עור' וזה ספר אדיר".
שי: "באמת?"
גוטליב: "אדיר. אני מאוהב בך ובו".
שי: "אז נקרא אותו. תודה רבה".
גוטליב: "באמת".
יגאל סרנה: "נהדר".
גוטליב: "להתראות".
ליפשיץ: "ושלא יזרקו אותך ממכוניות".
שי: "תיזהר ובהצלחה".
יגאל סרנה: "חס וחלילה".
שי: "שתה שמפניה, תעשן סיגרים, תתחיל ליהנות גם אתה מהחיים".
גוטליב: "כן, עזוב אותך, אתה בחופש".
שי: "יפה מאוד, ביי יגאל".
התרעות פיקוד העורף