"אנחנו לא נשארים. יש כאלה שכן, אבל ב-1 בפברואר 200 מנופאים התפטרו. אני התפטרתי. אני יושבת בבית. אני עשיתי את מה שאני יכולה לעשות. יש גם לנו המנופאים חלק באשמה, שהזנחנו ככה, אבל מה שאנחנו יכולים לעשות כרגע אנחנו עושים, ומפגינים והולכים לכנסת ומדברים בתקשורת ומדברים גם. מה אני יכולה עוד לעשות?"
"היה לי ידיד מנופאי שהציע לי לעבוד במקצוע. אמרתי לו שיש לי פחד גבהים אבל הוא הסתכל לי בעיניים ואמר לי שאני יכולה. הלכתי עם זה עד הסוף, עד שקיבלתי את הרישיון. אמרתי לעצמי שאני יכולה. עצמתי עיניים, התחלתי לעלות, חשבתי על הילדים, וזהו, הצלחתי. בסופו של דבר מתרגלים לגובה".
מי שהוסיף על הדאגה הוא דובר ארגון מפעילי עגורן צריח, רועי וינשטיין, שהתייחס בתוכניתו של גבי גזית למחדל בבת ים והזהיר מפני ההמשך: "האחריות פה היא גדולה, יש את הקבלן קרקע, קבלן דסק קרקע, את חברת ההקמה, אף אחד לא ביקש ברגע שמהנדס הקרקע אישר. יש מסמך מסוים, כאשר המסמך הזה לא נבדק על ידי הבודק המוסמך, אין יותר. יש עכשיו סכנה באשדוד, בפרויקט של האחים קלוד, שעובד עכשיו, שאני כמעט בטוח שאין לו תסקיר, אני כמעט בטוח שבפרדס חנה יש בעיה. הם ניסו לייצב את התחתית שלו פעמיים, לשפוך עוד בטון כי הוא נכשל פעמיים בטסט, וגם עליו אנחנו מתריעים שבועיים. בפרדס חנה יש מנופים בלי תסקיר. אני חושב על המנוף שנפל אתמול, אמרנו שהשמש תזרח, אחר כך, והיא זרחה".
"אנחנו מבקשים מהשלטון המקומי בבקשה לשיתוף פעולה, בצורה התנדבותית מצידנו, אפס רצון, הם רק מבקשים עוד תקציב, שהם צריכים לעשות. עכשיו עולה שאלה שכל אזרח שואל את עצמו: אתם מרגישים בטוחים?"
"כל אזרח יכול להתקשר למפעילי עגורן צריח, לשלטון המקומי, לכולם, להגיד לכולם שהם רוצים לדעת האם זה בטיחותי".
התרעות פיקוד העורף