"כל הזמן הייתי רואה אותו בסביבה, כל הזמן מהחלון, מהמרפסת. הוא הסתכל לא טוב, בתור ילדה הבנתי שמשהו לא טוב. ואז יום אחד זה קרה במדרגות. אנחנו גרנו בקומה ראשונה ברמת גן. נכבה האור והוא תפס אותי מאחורה פתאום ואז באופן אינסטינקטיבי שלחתי רגל גבוהה אחורה, פתאום הייתי 'תום בוי' וזה כנראה עזר לי. ככה הצלחתי להתנתק ממנו, נכנסתי הביתה, סגרתי את הדלת, נכנסתי למיטה ואמרתי 'אוי' ונורא בכיתי. אמרתי 'אוי ואבוי', 'נגמרה לי הילדות', 'אני לא אוכל לצאת בכלל', אמרתי שאני יותר לא יוצאת לשכונה והשכונה הייתה הדבר הכי משמעותי בילדות הזאת", סיפרה.
"אני זוכרת שהבנתי שהדרך היחידה שאחזור לשכונה היא שיקרה לו משהו אז התפללתי ואחרי שבוע הוא קיבל שבץ ומת".
התרעות פיקוד העורף