"צריך 1,000 עיניים כדי לשמור על המקום המיוחד הזה. יש כל מיני חמדנים, ואסור לתת להם לפגוע במה שבנינו במאמץ רב. אם הפוליטיקאים ינסו, שהתושבים לא ייתנו להם”, כך מבקש יהודה בר (77), המנכ”ל המיתולוגי של הספארי ברמת גן, שלאחר קרוב ל־20 שנים יסיים השבוע את תפקידו במקום שהפך למפעל חייו.

בר, שגם בימיו האחרונים כמנכ”ל הספארי מקפיד להגיע למקום עבודתו בשעת בוקר מוקדמת מביתו בצפון תל אביב, מגדיר את הספארי כ”כחלק מהמשפחה שלי - אם לא השנייה, אז הראשונה”. הוא מכיר מקרוב, באופן אישי ובשמותיהם, כבר מגיל ינקות, רבים מכ־2,000 בעלי החיים מכ־200 הזנים מכל קצות העולם, שהפכו את הספארי למוקד עלייה לרגל של למעלה מ־800 אלף מבקרים בשנה. “זו אהבה גדולה”, הוא מודה עם ניצוץ בעיניו תוך התייחסות לקשר המיוחד שנוצר בינו לבין שלל חיות הבר וצוות המטפלים שטיפח במשך שנים ארוכות.

הקריירה של בר החלה עם גיוסו לצה”ל, כאשר התנדב לשרת בחטיבת הצנחנים. כלוחם השתתף, תחת פיקודו של מוטה גור, בשחרור העיר העתיקה בירושלים במלחמת ששת הימים. במלחמת יום כיפור שימש סגנו של דני מט בחטיבת הצנחנים, שצלחה את תעלת סואץ. בתום 32 שנות שירות, השתחרר מצה”ל בדרגת תת־אלוף ולא חלם אז שבגיל 58 יגלה את אהבת חייו: חיות הבר. הוא החליף בתפקידו כמנכ”ל הספארי קצין צנחנים אחר, טיבי שפירא. על מינויו החליטו יחד ראש העיר רמת גן לשעבר, צבי בר, וראש העיר תל אביב, רון חולדאי, לנוכח העובדה שהספארי מצוי בבעלות שתי הרשויות.

כמעט בד בבד עם פעילותו בספארי התמקד בר בפעילות התנדבותית בעמותת “אל־סם”, בעבר כיו”ר, וכיום כפעיל וכמרצה. אל “אל־סם” הגיע בר בעקבות טרגדיה אישית שחווה, כאשר בנו שחף, שהיה מכור לסמים, התאבד ב־1997 בהיותו בן 18. “אני מרצה ופעיל עד היום”, הוא אומר. “חשוב להנחיל את המודעות והמניעה להתמכרות לסמים”.

מה דעתך על המדיניות החדשה של אי־רישום פלילי נגד מי שייתפסו משתמשים בקנאביס?
“אין לי בעיה עם המדיניות, אבל לא מסבירים במה מדובר, והקהל רואה בזה לגליזציה של שימוש בסם. הרי ברור שאי אפשר להתמודד עם כל כך הרבה משתמשים בקנאביס, וגם נהג ללא עבר שנתפס בפעם הראשונה מבצע עבירת תנועה – יקבל אזהרה. אבל בני נוער וחיילים בטוחים שמדובר בלגליזציה של הקנאביס. יש כאן הטעיה. גם הוועדה שהמליצה בנוגע להליך הפלילי הדגישה את הסיכונים שבשימוש בקנאביס ורק סברה שיש לצמצם את הרישומים הפליליים”.

“מי שרוצה – מגיע"

כשבר התמנה לספארי, זה היה אמור להיות התפקיד האחרון שלו לפני היציאה לגמלאות. אבל המציאות הפכה את הספארי לגולת הכותרת של פעילותו הענפה לאורך למעלה מ־50 שנים, ויציאתו לפנסיה התעכבה בכלמעלה מעשור. “כשהגעתי לספארי, היו פה כ־350 אלף מבקרים מדי שנה, וכיום מספרם עולה על 800 אלף בשנה”, הוא אומר בגאווה. “אנחנו במקום הראשון בין גני החיות ובין המובילים בארץ בקטגוריית המבקרים בכלל האתרים.

עשינו כברת דרך עצומה בהקמת תצוגות פתוחות ומרווחות לבעלי החיים ובכניסה לתודעה הלאומית. 99% מהציבור שמע על הספארי. תפיסת העולם שהובילה אותנו הייתה שעם כל הכבוד למבקרים, חשוב לאפשר לבעלי החיים לחיות ברווחה. חייבים לתת לבעלי החיים את התנאים הכי טובים, גם אם זה על חשבון הקהל”.

למה אתה מתכוון?
“לתת לבעלי החיים גם את המקום להתבודד. יש לנו שבע גורילות בחצר הפתוחה, ואם הן לא רוצות לראות מבקרים - אז הן לא יראו. הגישה שלנו היא שאנחנו, המטפלים, אחראים על מצבם הנפשי של בעלי החיים”.

אז מטפל צריך להיות פסיכולוג?
“מטפל צריך להכיר באופן אישי את בעלי החיים, לדעת מתי הם לא מרגישים טוב ולדאוג להם להעשרה ואתגרים, כדי שלא ישתעממו. בטבע בעלי החיים עסוקים כל הזמן בחיפוש אחר אוכל, בהגנה על עצמם ובמציאת מקום שינה. בגן החיות הם משוחררים מכל הדאגות האלה. אנחנו דואגים לאוכל, ללינה, ואף אחד לא מסכן אותם. אז צריכים לספק להם תעסוקה, כדי שלא ישתעממו”.

איך עושים את זה?
“ישנם אמצעים מגוונים. למשל, את האוכל מניחים במקומות שונים ויוצרים אתגרים. נכנס כאן ממד נוסף של אימון בעלי חיים. אם רוצים להרדים את השימפנזה לצורך טיפול רפואי, לא צריך לעשות את זה עם חץ הרדמה, אלא עם זריקה, ואם צריך למדוד לה חום, היא גם תשתף פעולה”.

נשמעו לאורך השנים טענות נגד הכלובים הקטנים של בעלי החיים בגני חיות.
“הקמנו תצוגות מרווחות לבעלי חיים, ואנחנו כבר בשלבים אחרונים ומתכננים תצוגות נוספות. זה לא היה פשוט, כי אנחנו לא מקבלים תמיכה תקציבית מהמדינה או מהעיריות, והכל מגיע מההכנסות שלנו. גם ביצענו פרויקט מורכב, שעדיין לא הסתיים, של חלוקת בעלי החיים לפי אזורים גיאוגרפיים – אפריקה, דרום־מזרח אסיה, אוסטרליה, דרום אמריקה וכמובן, בעלי החיים הארץ־ישראליים ועוד”.

היו טענות גם שמחירי הכניסה לספארי יקרים יחסית.
“המחיר בקופה הוא 70 שקלים לאדם, אבל ניתן לרכוש כרטיסים דרך ועדי עובדים וארגונים במחירים זולים יותר, ותאמין לי שמי שרוצה – מגיע. הספארי מעניק חוויה מיוחדת. אנשים חושבים שאנחנו גן חיות לאומי, אבל לא יודעים שאין לנו סיוע כלכלי. ביקרתי בגני חיות רבים בעולם ולא נתקלתי בגן חיות אחד שלא נתמך על ידי הרשות המקומית או המדינה”.

אתה מאוכזב מהיחס של המדינה לספארי?
“הספארי - המרכז הזואולוגי תל אביב־רמת גן - נבנה בתחילת שנות ה־80 על בסיס גן אפריקאי שהוקם במקום לפני כן וגן החיות שתל אביב סגרה והעבירה את החיות לכאן. השותפות בין העיריות נמשכת מאז. אבל התחושה היא שהמדינה לא מעריכה גני חיות ולא רואה את הספארי כמקום תרבותי בעל ערך חינוכי, אלא רק כמקום בילוי”.

“חייבים להתחדש"

בר רואה את גולת הכותרת של תקופת כהונתו בארבעה פרויקטים נוספים, שהפכו לספינות הדגל של הספארי: הקמת בית החולים לחיות בר בספארי, בשיתוף עם רשות הטבע והגנים; פתיחת בית אקשטיין ספארי רמת גן - בית ספר לילדים עם בעיות קשב ובעלי פוטנציאל להגיע לבחינות בגרות; מפגשים של נכים ובעלי צרכים מיוחדים עם בעלי חיים והאטרקציה שהפכה ללהיט: סיורים סביב השעון כמעט בכל שעות היממה במרחבי הספארי – בבוקר בעקבות האכלת בעלי החיים, בין הערביים על רקע השקיעה, וספארי לילה, שבו מתחקים אחר בעלי החיים בחשיכה.

לדברי בר, התקציב השנתי של הספארי עומד על 40 מיליון שקלים ו”עם זה אנחנו משקיעים בתפעול השוטף ובפיתוח”, לדבריו. “צריכים כל הזמן להשקיע במקום הזה”, אומר בר. “כל מוסד, ובטח הספארי, חייב להתחדש ולהתפתח כל הזמן. הרי לא תלך להצגה פעמיים, והתחדשות עולה כסף”.

בעבר עלו רעיונות להעתיק את הספארי להרי ירושלים ואפילו לנגב ולבנות על הקרקע היקרה שכונת מגורים.
“אסור שזה יקרה. איפה יש כזאת ריאה ירוקה? חשוב לשמור על הספארי ולא להפוך את המקום לג’ונגל של בטון. אני מאמין שאם יהיה ניסיון כזה – התושבים יתקוממו וימנעו את זה”.

מי המטפלים בבעלי החיים בספארי?
“הכשרנו מטפלים איכותיים ועם מוטיבציה גבוהה. מטפל בבעלי החיים זו דרך חיים, ומי שאינו כזה - לא מגיע לכאן”.
“הישראלי המכוער” מותיר את חותמו גם בביקוריו בספארי?
“יש שיפור עצום והגברת המודעות. פעם היו מגיעים עם שקיות אוכל כדי להאכיל את החיות, והיום התופעה הזאת נעלמה. גם רואים יותר מודעות של הקהל, שמגיב כשמישהו מהמבקרים לא מתנהג כראוי. מגיע לכאן קהל מכל המגזרים – חילונים, דתיים, חרדים, מהמגזר הערבי. יש כאן תמהיל של כולם. אנחנו עדיין לא כמו רבים מגני החיות בעולם, ויש גדרות בתצוגות. כשביקרתי בגן החיות בווינה, לא האמינו לי שצריך גדר”.

איך מחנכים את הקהל?
“משקיעים בהסברה, ויש לנו צוות מדריכים. יצאנו לא מזמן במבצע הסברה: ‘מי שאוהב את בעלי החיים, שלא יאכיל אותם’. אנחנו מאמינים בהסברה”.
אומרים שהספארי הוא מהיצואנים המובילים של בעלי חיים.
“אין דבר כזה יצואנים. אנחנו חלק מארגון גני החיות בעולם, ואנו משאילים בעלי חיים בהתאם לצורך”.

איזה בעלי חיים השאלתם, למשל?
“שלחנו הרבה זברות. יש לנו 70 זברות, שהן העדר הגדול בגני חיות בעולם. גם שלחנו היפופוטמים, אבל זה נפסק. כיום ישנם 24 היפופוטמים, וזה סביר. אנחנו גם משתתפים במחקרים. אחד מהמעניינים הוא בשיתוף מכון מחקר גרמני: לוקחים רקמות מבעלי חיים ומקפיאים אותן, בתקווה שישוחזרו בעתיד. זה כמו הפרייה וזה אמור להיות מיושם בעתיד בבעלי חיים בסכנת הכחדה. בסכנת הכחדה. בינתיים, המחקר מתמקד בציפורים נודדות ונדירות. ישראל היא נתיב נדידה של ציפורים, ועוברות כאן המוני ציפורים”.

מדוע אתה פורש כעת מהספארי?
“כבר הודעתי לפני שנה על הכוונה שלי לפרוש. שאלתי את עצמי: האם המקום לא ראוי להתחדשות מחשבתית? האם יש לי את הכוח? נוח לי כאן וכיף לי, ואני מזוהה עם הספארי, אבל צריך את האומץ לדעת להגיד 'עד כאן.' אני לא איש של אף אחד, ותמיד אומר ועושה את מה שאני מאמין בו”.

מה תעשה בשבוע הבא בשעה שש בבוקר? הספארי לא יחסר לך?
“יש לי מה לעשות. הספארי תמיד יישאר חלק ממני, ואשמח לעזור בכל דבר. אני תמיד זמין - אם יפנו אלי. אני עוזב את הספארי, אבל הספארי לא עוזב אותי”

"אסור שיהפוך לג'ונגל של בטון": המנכ"ל הפורש של הספארי נפרד

יהודה בר מסכם 20 שנות עשייה ותוקף את הרעיון להפוך את המקום לאזור מגדלי יוקרה. וגם, על החלטתו לצאת למאבק בשימוש בסמים לאחר התאבדות בנו