אז אשכנזי, בן 31 מירושלים, מצא מינוי זמני כעוזר משפטי, התמודד עליו וניצח. אך כמעט מיד גם מצא עצמו שוב בקלחת של הפגנות ואולטימטומים ופניות לבתי משפט, הפעם על סף דלתו ממש, בבית הדין לעבודה בתל אביב, שם השתבץ לעבוד תחת אחד השופטים. "נכנסתי על מילוי מקום בתקווה להישאר", הוא מספר, "אבל אם חשבתי שהחרדות לפרנסה שלי נגמרו, אז הן לא. עד היום עבדתי רק במגזר הציבורי וקצת במגזר השלישי. ירקתי דם כדי להיות בשירות המדינה, ולכן גם התחושה היא מאוד מאכזבת".
"פתאום אנחנו מגלים שההנהלה שינתה את החוזים", מספרת עו"ד שרית טוביס, עוזרת משפטית זה 11 שנה בבית משפט השלום בירושלים. "ידענו שמגבשים את החוזים החדשים, אבל לא ידענו מה כתוב בהם. כשידענו מה כתוב בהם החלטנו על שביתה. מבחינתו אסור שעוזרים יחתמו על החוזים האלה. מאוד חבל שהגענו למצב הזה, כי העזרה שלנו לשופטים היא מדהימה, והתרומה שלנו לייעול של המערכת היא מאוד גדולה. גם פנינו לשרת המשפטים, ואנחנו מאוד מקווים שהיא תסכים להיפגש איתנו ולשמוע אותנו. אנחנו מאמינים שהיא יכולה להיות הגורם המניע של הפתרון, כי הגיע הזמן לפתור את זה".
הבעיה העיקרית בחוזים החדשים היא השכר. שחיקה רוחבית של 10%־32%, תלוי בשנות הוותק. מי שלא יחתום על החוזה החדש, הובהר לעוזרים המשפטיים, יפוטר עד סוף השנה בלי קשר למניין שנותיו בתפקיד או היכולת הביצועית שלו. על החוזים הללו הם לא חתמו בינתיים. גם לא אשכנזי, שהגיע ממש לאחרונה. מבחינת העוזרים המשפטיים בישראל, אלה משקפים רק עליית דרגה במאבק שרחוק ממיצוי. שכן גם אם יבוטלו החוזים וימיהם יחודשו כקדם, עדיין הם יימצאו במצב ביש. כזה שבית המשפט נדרש אליו כבר פעמיים – מגבלת השנים. כל העוזרים המשפטיים שעמם שוחחנו ידעו על כך כאשר החלו בעבודתם, ובכל זאת חרקו שיניים וחתמו, אולי מתוך תחושה ש"מבפנים" אפשר יהיה לשנות את רוע הגזירה. עד היום זה לא קרה.
"איך שראיתי את החוזה שאלתי את עצמי בשביל מה יש מגבלת שנים", מסבירה עו"ד טוביס, שמשמשת גם כיו"ר ועד העובדים, מדוע בכל זאת חתמה. "אבל כשבן אדם מגיע למערכת, הוא לא יכול להתמקח על תנאי ההעסקה שלו, והוא כל כך רוצה להיות עוזר משפטי, שבאותו רגע לא התעמקתי בזה ואפילו חשבתי לעצמי שזה לא הגיוני בכלל, התחלתי לעבוד, ואחרי כמה שנים התחלנו להבין שאין שום היגיון במגבלה הזאת".
בכל זאת בפועל, לא תמיד הסעיף ההוא מומש. כך למשל אצל עו"ד מאיה בלאו־אליה (37) עוזרת משפטית בבית המשפט המחוזי בנצרת. בשבע וחצי שנות עבודתה היא מעולם לא פוטרה, אף שחתמה על החוזה ההוא. ואולם המקרה שלה, היא מבהירה, אינו ערובה לאיש. זהו רק המזל הפרטי שלה. "ראיתי את הסעיף הזה כבר מהתחלה", היא אומרת ביחס לסעיף הגבלת ההעסקה לארבע עד שש שנים. "נכון, ידענו שאנחנו חותמים על חוזים שיש בהם איזו בעיה, אבל אנחנו מתחילת הדרך קבלנו על הנושא הזה. והייתה התארגנות בערך מאותה תקופה שהתחלתי את העבודה שלי ,כדי לשנות את הגזירה הזאת. נותנים לשופט את החופש גם כיום לסיים את ההעסקה של העוזר המשפטי, אבל למה לא נותנים לו את החופש להמשיך מעבר לתקופה הזאת?"
אם לדייק, העוזרים המשפטיים הם למעשה לרוב עוזרות משפטיות. באי בתי המשפט בישראל לרוב אינם רואים אותן. הן יושבות מאחורי לשכות סגורות, עמלות על פסקי דין ופעילות נלווית לפסיקה והליכים משפטיים - השמן בגלגלי טחנות הצדק. המשמעות היומיומית היא עבודה צמודה תחת שופט או שופטת, כמעט שותפות, שכן חלקים נרחבים מההחלטות בדין נכתבות הלכה למעשה בידי העוזרות והעוזרים המשפטיים. לדבריהם, פיטורים של עוזר משפטי גוררים בניית מערכת אמון חדשה בין השופטים בדין לעוזרים החדשים, שלעתים קרובות הנם חסרי ניסיון, וכל תהליך ההתמקצעות צריך לחזור על עצמו, רק כדי לפנות את המקום לעוזר חדש בתום כמה שנים נוספות. "כל התערבות כזאת פוגעת ביעילות של המערכת", טוענת עו"ד בלאו־אליה.
"השופטת שאני עובדת איתה היום קוטפת את הפירות משנים של ידע בתחום הפלילי. ולבוא ולפטר אותי ולשים עובד צעיר, שגם ככה רוצים לשלם לו שכר נמוך, ולפטר אותו אחרי פרק זמן מאוד קצר, זה מה שרוצים לעשות. לטעמנו, המערכת לא יוצאת נשכרת מכל זה. תנו לשופטים את החופש להחליט". המעברים בין שופטים הם עוד עניין. כי מלבד מקרים חריגים, אין לעוזרים המשפטיים כיום אפשרות לעבור משופט לשופט. בין התנאי הזה ומגבלת שנות ההעסקה, המילה "קביעות" אינה נמצאת בלקסיקון של העובדים הללו כלל. "קביעות מעולם לא דרשנו, ובכלל, אנחנו מאוד גמישים", אומרת שרית טוביס. "אנחנו רק אומרים שהזכות לעבוד היא יסודית, אז מי שפה קיצוני זה ממש לא אנחנו ולא ההסתדרות. ההנהלה (הנהלת בתי המשפט - ע"ר) יוצרת הסכם קיבוצי יוצא דופן בלי קביעות בשירות המדינה. הם אלה שלא מוכנים להתגמש במילימטר".
טוביס נשענת על לקחי העבר. פגישות גישור חוזרות ונשנות בין נציגי ההנהלה לעובדים הובילו בכל פעם מחדש למפח נפש. פעם התרצתה הנהלת בתי המשפט ואז שבה וחזרה בה. כך למשל בהתכתבות מייל מה־10 בדצמבר 2009, אשר הגיעה לידי "מעריב המגזין", מאשר היועץ המקצועי למנהל בתי המשפט דאז, ברק לייזר, כי נציבות שירות המדינה והממונה על השכר באוצר הגיעו להסכמה ולפיה משרת עוזר משפטי "תוגדר כמשרת אמון אישי מיוחדת ולא תהיה מוגבלת בזמן".
התרעות פיקוד העורף