מה שהביא את חיפה כימיקלים עד הלום היה שרשרת החלטות אומללות של כל המעורבים: משרד האוצר, המשרד להגנת הסביבה, הנהלת החברה ועיריית חיפה. תושבי המפרץ המייחלים לסילוק מכל האמוניה ועובדי מפעל חיפה כימיקלים אינם אלא כלי משחק במאבק שהתנהל גבוה מעל לראשיהם.
החלטת הממשלה ליזום את הקמתו של מפעל ייצור במקום המכל, גרמה לבעלי העניין בייבוא האמוניה לשבת בצד ולצפות שהממשלה תוציא עבורם את הערמונים מהאש. זו הייתה טעות גם מבחינתם. היום מוכנים בעלי חיפה כימיקלים להודות בטעות ולהקים מפעל אמוניה שימנע את סגירת מפעלי הדשנים. המו"מ להקמת המפעל החל באמצעות משרד ראש הממשלה, אבל גם אם יוקם המפעל, הוא יחל לפעול בעוד שלוש או ארבע שנים לפחות. בינתיים לא נמצאה דרך מוסכמת ליבוא אמוניה.
טורקיה היא מעצמה אזורית בעלת אינטרסים מורכבים. יש לה סכסוך מתמשך עם קפריסין, והדבר מונע הסכם משותף לייצוא יעיל של גז ממאגרי הגז הסמוכים של ישראל וקפריסין. יתר על כן: צינור הגז בין ישראל וטורקיה צריך לעבור במים המוגדרים כ"מים הכלכליים" של קפריסין: אזור שבו יש לקפריסין זכויות אך אינו נחשב לטריטוריה שלה. על פי החוק הבינלאומי, קפריסין אינה יכולה להתנגד למעבר הצינור בתחום זה, אבל מניחי הצינור נדרשים לאישור הרשויות הקפריסאיות להגנת הסביבה.
התרעות פיקוד העורף