"בחודש מרץ הגעתי לאחת הנקודות שלי שליד קיבוץ אפק, שבה היו 32 כוורות. הייתי צריכה לקחת את הכוורות במשאית להאבקה באבוקדו, ואז פתאום ראיתי שפשוט אין כוורות", מספרת הדבוראית נגה ראובן. "זו הייתה תחושה של חוסר אונים וכעס. שלושה חודשים לפני כן גנבו לי עוד 22 כוורות מאזור חצרות יסף. שם גנבו לי את הכוורות עם הדבש. בערך בתוך חצי שנה היה לי נזק כספי של קרוב ל־100 אלף שקל, שזו כמעט כל ההכנסה השנתית שלי".
"זו הרגשה נוראית. צריך להיות אדם מאוד חזק, אחרת זה לא דבר שאפשר להתמודד איתו. פנינו למשטרה והייתה לנו פגישה עם השוטרים באזור כדי לחשוב מה לעשות. הבנו שצריך לתפוס את הגנבים על חם, וזו בעיה. הכוורות שלי לא נמצאו, אבל שבוע אחרי הגניבה אצלי הייתה גניבה מאותו אזור, והמשטרה כן תפסה את הגנבים על חם".
בימים אלה, לקראת החגים, הדבש מככב על מדפי הסופרים. על פי נתוני מועצת הדבש, תפוקת הדבש השנתית ב־2017 תעמוד על כ־3,000 טונות, המיוצרות בכ־100 אלף כוורות הפזורות ברחבי הארץ. בחגי תשרי ישווקו בישראל כ־1,600 טונות דבש, שהם 40% מהביקוש הישראלי. אבל דבש והעיסוק בו לא רק מתקשרים למתיקות; בענף הזה יש גם הרבה עוקץ, שמתבטא בעיקר בתופעת גניבת הכוורות שממנה סובלים הדבוראים. ברחבי הארץ מתרחשות גניבות רבות של כוורות מנקודות המרעה, בסמוך למטעים ולפריחות המרובות. בשנת 2015 נגנבו 950 כוורות.
התרעות פיקוד העורף