מוצ'ה (40), שוטר לשעבר, התחיל את שירותו במשטרה כבר בגיל 18 עם הגיוס למשמר הגבול. האירוע המטלטל ששינה את חייו התרחש ב־24 באוקטובר 2008. במהלך בדיקה שגרתית שערך רס"ר מוצ'ה בגילה, בסמוך למתחם בתי הספר בשכונה, הוא נדקר על ידי מחבל בן 21, תושב בית לחם חמוש בסכין. במהלך מנוסתו הצליח המחבל גם לדקור למוות גם את אברהם עוזרי. למרות הפציעה הקשה שספג, חמש דקירות עמוקות שאחת מהן פילחה את ריאתו, הצליח מוצ'ה לירות לעבר המחבל ולפצוע אותו. תושב שכונת גילה, יואב מזרחי, שבמקרה עבר באזור- הבחין במתרחש מתוך המכונית, יצא מרכבו והחל במרוצה אחר המחבל וברגע האחרון תפס אותו בכתפיו, חנק אותו והוריד אותו אל הרצפה.
בעקבות הפציעה אושפז מוצ'ה בבית חולים ועבר שיקום ארוך במשך יותר משלושה חודשים, שלאחריהם חזר לשרת במשטרה. נקבעו לו אחוזי נכות, אך במשך קרוב לשבע שנים הוא המשיך לשרת כשוטר, ועל מניעת הפיגוע קיבל תעודת הוקרה מהמפכ"ל עצמו. רק במאי 2015, אחרי שעבר ניתוחים חוזרים בעקבות הפציעה, עלה לדבריו לוועדת מוגבלים, ולמרות האישורים הרפואיים הקיימים על כך שיש ביכולתו לשרת בתפקידים מסוימים, נאמר לו כי אין לו עוד מקום לשירות כשוטר.
בעקבות פיטוריו הפגין מוצ'ה מול ביתו של השר גלעד ארדן. לדבריו, לאחר ההפגנה פנתה אליו גילה גזיאל, ראש אגף משאבי אנוש במשטרה, ושיבצה אותו בתפקיד האזרחי שבו הוא עובד כיום בתחנת משטרת עפולה, קרוב למקום מגוריו, בתפקיד רכז תחבורה. במשטרה אומנם טוענים כי התפקיד הותאם לו במיוחד כחלק מהטיפול המסור שניתן למוצ'ה בעקבות הפציעה והנכות בעקבותיה, אך אותו הטענות האלו מקוממות. לדבריו, הוא הפך כמעט בן רגע משוטר מצוין שהשירות עבורו הוא דרך חיים - לנטל על המשטרה, לדבריו שלא בצדק. "תנו לי לשוב להיות שוטר”, הוא אומר.
סיפורו של מוצ'ה גרם לעופר איובי, המנהל הקהילתי בשכונת גילה, שם התרחש הפיגוע, להתגייס מיד למען מוצ'ה שאותו לא הכיר עד אז אישית. "הפיגוע קרה בין שני בתי ספר בגילה שבהם שהו באותו זמן כ־800 תלמידים, וביניהם גם הילדים שלי", מספר איובי. "ברור לי שלולא הגבורה של דניאל האירוע יכול היה להסתיים אחרת. לא סתם המפגע בחר את המיקום הזה. הסיפור שאליו נחשפתי - של הפיטורים של דניאל - מזעזע אותי. זה מקרה קלאסי של 'הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת', תרתי משמע. עבורי דניאל הוא גיבור. אני מתייחס לגבורה שלו אישית, כאבא לילדים שהיו באזור, כתושב וכאיש ציבור בגילה וכאזרח פרטי. אני חושב שכל אזרח בישראל צריך לזעוק את הזעקה של דניאל".
על מנת לסייע למוצ'ה, פתח איובי עצומה ברשתות החברתיות, שצברה עד כה מאות חתימות וקוראת להחזרתו למשטרה. הוא מבחינתו נחוש לא לוותר. "אפנה שוב לשר ארדן", הוא אומר. "אני בטוח שיש הרבה שוטרים פחות מוכשרים מדניאל שיש להם תפקיד במשטרה. אין שום הצדקה לפיטורים שלו, ואנחנו דורשים להחזיר אותו לשירות".
לדברי מוצ'ה, השכר שהוא משתכר היום בעבודתו במשטרה, בתוספת קצבת הנכות שאותה הוא מקבל, לא מאפשר לו לכלכל את משפחתו. "אני מרוויח בתפקיד הזה הרבה פחות מאשר בתור שוטר, זה לא תפקד מכבד", הוא טוען. "אני אבא לארבעה ילדים, וכל ההתחייבויות הכלכליות שלקחתי על עצמי היו על סמך יכולת ההשתכרות שלי כשוטר. כשוטר בדרגתי הייתי מרוויח היום 16 אלף שקל ברוטו, הרבה מעבר למה שאני משתכר כיום. למה אני אמור לוותר על זה? מעבר לזה, אני רוצה לחזור לשרת. הגעתי למשטרה בפרופיל 97, ואילו כיום אני נכה. יש לי 53% נכות. אני נכה כי אתם שלחתם אותי לשרת ונפצעתי בפיגוע במהלך התפקיד שאליו שלחתם אותי. נהייתי מטרד למשטרת ישראל", מוסיף מוצ'ה. "שלחו לי שוטר באחת בלילה הביתה ל'ראיון היכרות' לחזרה למשטרה וטענו שאני מתחמן את המערכת. מנעתי פיגוע ובסוף נזרקתי מהמערכת. אין לי כוונה לוותר. אני מתכוון לחשוף את כל המסמכים שיש ברשותי והקלטות משיחות כדי להבהיר את צדקתי".
"היו לי הערכות מצוינות, מעל ומעבר לאחרים. מעולם לא הייתה לי שום בעיה. אני מוכן להיבדק בפוליגרף על כל טענה שלי. לא רציתי לצאת לתקשורת עם הסיפור שלי, אבל אין לי ברירה. הם הביאו אותי למצב הזה. אפס רגישות. מישהו במשטרה מתנהג כאילו זה מפעל פרטי שלהם. זה לא. באתי למשטרה כדי לשרת את הציבור, וזה מה שאני מבקש לעשות. אני במשטרה מגיל 18, היום אני בן 40. יש לי בני דודים ואחיינים במערכת הזו. יש לי אופק שירות במערכת של לפחות 10־15 שנים. בגלל זה זה אוכל אותי. אני מרגיש שזו גזענות נטו, אפליה במשטרת ישראל".
"יש אנשים שאין להם רגליים, יש אנשים, בעיקר חבלנים ואנשי זיהוי פלילי, שמשרתים במשטרה למרות הנכות הפיזית והנפשית שלהם. למה אני לא?"
התרעות פיקוד העורף