גם החוף הזה, היחיד בארץ שאפשר היה להגיע אליו בלי לשלם על חניה, נחסם בפנינו כשהמועצה הציבה שלט שמגביל לשני מטרים את גובה הרכבים שנכנסים, שזה בעצם אותם קרוואנים שרוצים להגיע לים. בכל פעם סוגרים בפנינו עוד מקום מסיבות שונות. באחד החופשים שמו שלט שאסור להוציא צילייה או להשתמש בגנרטור, אף שזה חוף פתוח לציבור בלי שירותי הצלה. אנחנו רוצים לצאת לחופשה, אבל תקועים”.
בן שטרית מספר על מקרה נוסף שקרה לו בחורף האחרון עם הקרוואן. “חניתי בשטח לא מיושב ליד קיבוץ אורטל בצפון, ואז הגיע אלי פקח מרשות הטבע והגנים וביקש שאתפנה למרות שזו לא הייתה שמורת טבע”, הוא טוען. “יש פה בעיה. אין לנו איפה לחנות”.
בן שטרית אינו לבד. בעלי קרוואנים רבים טוענים כי אין מענה הולם עבורם בארץ וכי המדינה לא מסייעת להם בדבר, זאת לאחר שעודדה אותם לרכוש קרוואנים נגררים כשהורידה את המס ב־2012. שלוש שנים מאוחר יותר הופחת גם המס על קרוואנים ממונעים (“מוטורהום”) מ־83% ל־60% למי שירשום את הקרוואן לצורכי השכרה. אולם מתברר שבעוד שהמדינה עודדה רכישת והשכרת קרוואנים, היא לא דאגה למספיק מקומות חניה מורשים ולחקיקה מוסדרת בתחום. זו הסיבה לכך שבשבוע שעבר הפיץ אילן מימון, קרוואניסט בנשמה, עצומה שעליה חתמו עד כה מאות אנשים ושקוראת להסדרת התחום.
“אנחנו אוהבים את המולדת ואוהבים לטייל”, כתב מימון בעצומה, “ורוצים שיפסיקו להפוך אותנו לעבריינים ולפורעי חוק. אנחנו רוצים שיפסיקו להציק לנו על חניה בעיר, על חניה בחוף ים, על חניה בטבע, על כל חניה שאינה מהווה מפגע. אנו לא מסכנים חיים ולא באמת מהווים איום על הסביבה... אנחנו מבקשים מקומות ותוספות של חניונים מסודרים והיתרי חניה.... שהיו חופים מסודרים לקרוואנים".
"פינו אותנו מהחוף הדרומי באילת, מחוף הסטודנטים בחיפה וגם במכמורת, בעתלית ובבית ינאי סגרו. בטבריה יש חופים שסגורים בפנינו", אומר מימון כעת. "מבחינת הרשויות השונות, החוק הוא שאסור להחנות קרוואן נגרר אם הוא לא רתום לרכב. אנחנו לא יושבים במבנה קבע. זה מבנה ארעי על גלגלים שמיועד לחופשה של יומיים־שלושה, אבל זה לא מעניין את הפקחים שבאים ונותנים לנו דוחות שיכולים לנוע בין 250 שקלים ל־750 שקלים, תלוי בעירייה. מאחר שהנושא לא מסודר, יש טענות שונות של העיריות לגבי האיסור על החניה".
"לפני כמה שנים יצא חוק שאומר שאסור להיכנס עם כלי רכב לקו החוף. הם צודקים, יש שם מתרחצים וגם בעלי חיים שיכולים להיפגע. אבל קרוואן הוא לא מפגע בטיחותי, הוא לא זז. אם באה משפחה לסוף שבוע בים וחונה במרחק 150 מטר מקו החוף, לפי החוק, הם עדיין מוגדרים עבריינים. חוף ציבורי נועד לכולם, למה סוגרים לנו אותו?"
בשנים האחרונות התגברה התופעה של אנשים המגיעים עם הקרוואנים שלהם לחוף הים, תופסים שטחי ציבור ניכרים ושוהים במקום במשך חודשים ארוכים, תוך שהם יוצרים מטרדי רעש ופסולת לאורך זמן. בחודש מאי השנה ביצעה רשות מקרקעי ישראל מבצע אכיפה בחוף עתלית, שבמסגרתו פונו מאהלים ענקיים ועשרה קרוואנים. רובם התפנו בעצמם, והקרוואן האחרון פונה בכוח. לפי הרשות, מדובר בעבירה פלילית של הסגת גבול במקרקעי ציבור, שדינה עד שנתיים מאסר בפועל. בעיה נוספת שהתעוררה עם הזמן היא בעלי עסקים שרכשו כמה קרוואנים ומשכירים אותם כצימרים באזורים שונים, ובהם חופי הכנרת וחופי הים התיכון. בעקבות כך, אנשים שרוצים להתמקם עם הקרוואן שלהם לא מוצאים מקום חניה.
"אם אנשים עושים רעש ומשאירים לכלוך, בבקשה תנו להם דוחות", אומר מימון. "כך גם אם הם נשארים במשך זמן רב ולא מתפנים. הם מפנים אותנו, אבל לא מקצים לנו חניונים מסודרים באזור חופי הים. כשאנחנו באים לחניונים, לא נותנים לנו להיכנס ואומרים שהם רק לכלי רכב. אנחנו מוכנים לשלם, אבל המדינה אטומה לצרכים שלנו".
בשנים האחרונות הכשירה רשות הטבע והגנים 28 חניוני לילה לשהות קרוואנים, בין היתר בפארק תמנע, בעין גדי, בחורשת טל, בחמת גדר, בחניון דפנה ועוד. אלא שלפי בעלי הקרוואנים, זה לא מספיק. "חלק מהחניונים סגורים בחורף", מציין מימון, ובן שטרית מוסיף: "הם אומרים שאסור להפעיל גנרטור, ולך תהיה בחניון עם הילדים בחום של יולי־אוגוסט בלי מזגן. אני מרגיש שיש יותר ויותר התקלות מתחת לשולחן. העלויות גבוהות, אבל אני מוכן לשלם, רק שייתנו לנו את התנאים הנכונים".
"למתחם קרוואנים צריך שיהיו התנאים הנכונים", מסבירה טל גור ילון, שמפעילה עם בעלה יואב את החניון הפרטי "בוסתן הפקאן" שממוקם בכפר ביאליק בקריות. "קודם כל צריך תשתיות: רשת שבילים מסודרת כדי שהקרוואן יוכל להיכנס לחנות, וחיבורים של חשמל ומים וגם שירותים ומקלחות, למרות שיש אותם בקרוואנים. צריך לדאוג למקום שבו אפשר יהיה לפנות את החומר הכימי וגם אשפה. צריך לעשות את הדברים נכון ולאפשר זאת, כי יש קרוואנים, ואנשים רוצים לטייל. הרשויות אומרות להם איפה לא לחנות ומה לא לעשות, אבל לא אומרים איפה כן לחנות, כי אין איפה. מה שנכון לעשות זה שכל עירייה תכשיר שטח לטובת העניין, ושייתנו זיכיונות לבעלי עניין ויפתחו חניונים מסודרים עם תשתיות מתאימות".
“אני לא יכול לעמוד בצד הדרך בגלל חוקי התנועה, לא יכול לחנות בחופים, החניונים בחלקם סגורים בפניי, וגם כשזו חניה ליד הבית שלך - אתה עלול לחטוף דוח”, אומר בן שטרית. “לפי חוק העזר העירוני, אסור להחנות קרוואן במרכז הערים”, אומר מימון. “אז למה העיריות לא מקימות מקום מסודר, עם תאורה ואבטחה, שנוכל לשלם ולחנות בו? רכשנו קרוואנים והם כמו עצם בגרון שלנו עכשיו”.
“אם הפקחים יראו אנשים כאלה שמוציאים כיסאות וציליות ושמים רמקולים - שיפנו אותם. אבל שייתנו לנו פתרון, כי אין”.
“כל פקח מרגיש שהוא שריף”, קובל דניאל כהן מתל אביב. “אני רוצה לחנות בעיר בחניון שבו נכנסות גם משאיות, אבל אוסרים עלי להיכנס. אני לא חייב להיות על הים, תני לי להיות בחורשה. אבל אי אפשר לזרוק אותנו מכל מקום. אין חוק מסודר, אין חניונים. אולי אם נסגור את המדינה, הם ייתנו לנו פתרונות”.
גור ילון מספרת כי בחלק מחניוני קרוואנים באירופה יש חוק מסודר שמונע התנחלות, ומציעה שיאמצו אותו גם בארץ. “בחניונים באירופה מאפשרים לינה של כמה לילות, ואז אתה חייב לצאת”, היא אומרת. “תוכל לחזור לחניון רק אחרי 24 שעות ועל בסיס מקום פנוי. זאת כדי לאפשר גם לאחרים ליהנות”.
התרעות פיקוד העורף