סִיגְד הוא אחד מחגי ביתא ישראל. החג חל 50 יום לאחר יום הכיפורים, והוא מהווה יום של צום, טהרה והתחדשות, ובמרכזו טקס חידוש הברית בין העם לאל. במקור, חג הסיגד נחגג באתיופיה בתפילה שהתקיימה לאחר כינוס של כל הכפרים המרוחקים לכפר אחד. המתפללים עלו להר גבוה, כסמל למעמד הר סיני, כדי לקיים את הטקס, ובסופו ירדו מן ההר וערכו חגיגה גדולה. בישראל הושרש המנהג לערוך את טקס הסיגד בטיילת ארמון הנציב, המשקיפה אל הר הבית בירושלים, בנוכחות בני העדה ואישי ציבור. בשנת 2008 התקבל בכנסת חוק הקובע את הסיגד כיום חג רשמי של מדינת ישראל וכיום בחירה.
לדברי אספה־דויט, השאיפה של רוב צעירי העדה היא להשתלב בישראליות ולהשריש את התרבות האתיופית כחלק ממנה. לטענתו, יש מקום לאופטימיות בכל הנוגע לשילוב התרבות האתיופית בחברה הישראלית. “לאחרונה רואים יותר סממנים שהחברה הישראלית כן הולכת לכיוון של הכלה", הוא אומר. “בספרי הלימוד תואר בעבר שהעלייה לישראל התרחשה בשל קשיים של עוני ורעב גדול, ולא הוזכרה הכמיהה העצומה של אלפי שנים לעלות לציון. כיום אפשר לראות שיפור. הספרים מציינים את הסיבות, התרבות, המאכלים וסיפורי העדות, ואפילו מציינים בבתי הספר את שבוע העלייה האתיופית לארץ. יש עניין ויש נכונות של המערכת לשנות ולהשתפר. הדרך עוד ארוכה, אבל בהחלט ניכר שינוי".
התרעות פיקוד העורף