בתחילת דצמבר 1988 פיקד כמפקד מפקדת העומק המטכ"לית, מעמדת פיקוד בספינה ששהתה בים, על מבצע "כחול וחום" שנערך בעיירה נועיימה בדרום לבנון. לקח על עצמו את האחריות לתוצאותיו הבלתי מוצלחות של המבצע, ולקיחת אחריות זו עלתה לו בסיום הקריירה הצבאית. רבים מן האלופים במטה הכללי מתחו ביקורת על כך שהרמטכ"ל דאז, אהוד ברק, אילץ את רובין לעזוב את צה"ל. בשנת 1991 השתחרר מצה"ל לאחר 28 שנות שירות.
לא הטחתי האשמות אז ואינני עושה זאת גם היום. לקחתי אחריות על תוצאות המבצע. לא טייחתי, לא מרחתי, לא האשמתי, למרות שהיה ברור לי שזה עלול להשפיע על המשך הקידום שלי בצבא. הבאתי את זה בחשבון, אבל זו דרכי ואינני מתחרט על כך.
"בוא נחשוב על זה. נחזור וניפגש בעוד שבועיים", הוא ענה. נפגשנו אחרי שבועיים. הוא אמר לי: "בוא נסכם מה אנחנו אומרים בהודעת דובר צה"ל".
ארנס הרים בנוכחותי טלפון למתן וילנאי, אלוף פיקוד הדרום, שאותו הוא הכיר ושאל אותו: "מתן, מה דעתך להיות נספח צבאי בוושינגטון?", "מה פתאום נספח צבאי בוושינגטון?", ענה לו מתן, "אני אלוף פיקוד הדרום, יש לי תפקיד". ארנס היה לחוץ קצת. הוא רצה לפנות לי פיקוד, אבל אני לא באתי בשביל זה. באתי כדי לוודא שלפני שהוא משחרר אותי מהצבא, שר הביטחון הביא בחשבון את כל השיקולים, שהוא משוכנע שההחלטה בדבר סיום שירותי אינה נגועה בשיקולים זרים ולא ענייניים. אם הוא שוכנע שאיננה נגועה, אין לי בעיה. אלך הביתה.
השירות בצבא הוא עדיין שליחות. בעסקי חיים ומוות רצוי שיעסקו הטובים, השקולים והאחראים שבינינו, בלי שום קשר להשתייכותם למוקדי כוח כאלה ואחרים. זה מה שהייתי רוצה להנחיל לדור המפקדים הצעירים שגדל עכשיו ויגדל בעתיד: אל תשרדו, אל תתחמנו, אל תקמבנו. תהיו ישרים, הגונים, ערכיים, עמדו על שלכם, קחו אחריות, שלמו את המחיר שצריך לשלם גם אם דפקו אתכם. אל תצייצו, לכו בדרככם בקומה זקופה.
התרעות פיקוד העורף