רבים הם המשלמים ממיטב כספם לפסיכולוגים קליניים פרטיים כדי לעשות שינוי מהותי בחייהם או להחלים ממשברי חיים קשים. עם זאת, רבבות ישראלים פונים מדי שנה לפסיכולוגים של השירות הציבורי. מדובר במאות פסיכולוגים מתמחים ובמומחים מעטים למדי - פסיכולוגים קליניים, שיקומיים, התפתחותיים, תעסוקתיים ואחרים, העושים לילות כימים בעבודת קודש במרפאות בריאות הנפש הציבוריות, ברשויות המקומיות ובמקומות רבים נוספים.
אולם השירות הזה, שהוא כאוויר לנשימה לרבים שידם אינה משגת, פשוט אינו נגיש לאלפי אזרחים, בעיקר בפריפריה החברתית והגאוגרפית, בגלל ייבוש שיטתי בחסות משרד האוצר ומשרד הבריאות. "הפסיכולוגיה הציבורית סובלת מהזנחה כבר עשרות שנים, ובד בבד, כבר שנים ארוכות שאין לפסיכולוגים ייצוג אמיתי מבחינת תנאי עבודה.
בהליך הבחירות, שהחל אתמול, ייבחרו 61 פסיכולוגים בשירות הציבורי מכל תחומי המומחיות לארגון יציג וייאבקו על הישרדות התחום.
ירדן מנדלסון, פסיכולוגית קלינית מתמחה ואחת מנציגות התנועה בבחירות, מספרת: "אני עובדת בתחנה לטיפול בילדים ונוער ובמשפחה בחיפה. רק אתמול הגיע אלינו נער מעיר רחוקה בפריפריה עם בני משפחתו אחרי שקיבל הפניה מהרווחה בעירו. הסברנו להם בכאב שאם לא יוכלו להגיע עם הילד לטיפול שבועי רציף, אין לכך משמעות, אולם אין להם אמצעים לזה. בעיר מגוריהם הייתה תחנה לבריאות הנפש, אבל היא נסגרה. זה סיפור אחד מני רבים על הורים שנאלצים לוותר על טיפול חיוני מאוד לילדם".
ואכן, משרד הבריאות לא טורח למצוא פתרונות לאנשים האלה ולמשרד האוצר פשוט לא אכפת. התקינה לפסיכולוגים התפתחותיים במחלקות החינוך של הרשויות המקומיות היא מגוחכת – פסיכולוג אחד לכל אלף ילדים, וגם התקן הדל הזה אינו מלא ברשויות מקומיות רבות, בעיקר בפריפריה.
זה כבר לא אותו טיפול. אין מדובר רק במשפחות מעוטות יכולת. ההוצאה הפרטית על טיפול, גם למשפחה ממעמד סוציו־אקונומי בינוני, היא כבדה מאוד, ויכולה להגיע ל־2,000 שקל בחודש עם הדרכה הורית בשוק הפרטי. המדינה מונעת הלכה למעשה את השירות החיוני הזה שכלול בסל הבריאות".
פרט למחסור בתקנים, תלויה ועומדת גם סוגיית שכרם הזעום של הפסיכולוגים הציבוריים, שגורמת לנטישה המונית של מומחים את התחום. לאחר תואר שני ובתום התמחות בת ארבע שנים, מעדיפים פסיכולוגים רבים לפרוש למגזר הפרטי ולטפל בילדים ומבוגרים כאחד באופן פרטני.
התרעות פיקוד העורף