הלימודים התנהלו באופן מחתרתי. בין השאר למדו הצעירים היהודים ציונות, סוציאליזם ושירי ארץ ישראל. לצד הפעילות החינוכית, העבירה ויטיס־שומרון בחשאי ידיעות של המחתרת והגישה עזרה לפליטים שגורשו לשטח הגטו. היא לחמה לצד מרדכי אנילביץ’ בארגון היהודי הלוחם בוורשה, שימשה כקשרית הגטו, וקישרה בין הגטו הקטן והגדול, תוך מעבר בעליות הגג של הבתים.
בהמשך נשלחה ויטיס־שומרון עם אמה ואחותה למחנה הריכוז ברגן בלזן, לאחר שאביה שמחה נרצח במחנה מיידנק. זמן קצר לפני השחרור הועלו האם ושתי הבנות על רכבת ששוחררה למזלן על ידי הצבא האמריקאי. בספטמבר 1945 עלתה ויטיס־שומרון לישראל ושנתיים מאוחר יותר התאחדה עם אמה ואחותה. בארץ הפכה לאשת חינוך וחברת קיבוץ גבעת עוז. יש לה שלושה ילדים, שבעה נכדים וארבעה נינים. ויטיס־שומרון כתבה את הספר “נעורים באש” על שנות ילדותה בשואה. אתמול, לקראת יום השואה, היא השיקה מהדורה חדשה לספר.
התרעות פיקוד העורף