"הייתי איתו בקשר כמו נער מתבגר עם דוד, ובמשך שנות נעוריי בשבתות הייתי מתארח אצלו, אוכל איתו צהריים והיינו מדברים", מספר אחיינו קציר. "דיברנו על נושאים שונים, לאו דווקא על הסיפור שלו באירופה. ואז גם התחיל המשפט הראשון. את מהלך המשפט אני זוכר יותר דרך התחושות של אבא שלי, שהיה מאוד מעורב. האווירה במשפחה, ככל שהמשפט התקדם והתברר שהכיוון הוא עקום לגמרי, הייתה מאוד קשה. הייתה אכזבה גדולה".
"לא יודע אם מהמדינה, אלא מהמשפט עצמו ומחוסר ההבנה על מה מדובר בכלל ומה היה שם. מה אתם מדברים? אתם לא מבינים בכלל? אחר כך בית המשפט העליון ציין שהשופט בנימין הלוי לא ממש הבין את החומר במובן של מה באמת התנהל שם. השופטים כתבו בפסק דינם שהלוי קבע שקסטנר עשה חוזה עם אייכמן וציינו: 'איך אתה יכול לומר חוזה? חוזה זה בין שני גורמים שווי כוח. מי היה בכלל מסוגל לעמוד מול אייכמן ולהגיד לו כן מסכים או לא מסכים?'".
"הוא היה מסוגל בכישרון ובתושייה שבו לשקר לנאצים כדי להציל עוד יהודי ועוד יהודי, וזה בעיניי חשוב יותר מכל דבר בעולם", אומר גם ברנע. "בעיני החובה העליונה היא לא שקיפות, אלא הצלה".
"דברים ששוקעים בנפש - קשה להיפטר מהם אחר כך", אומר גם האחיין קציר. "לצערנו, גם אחרי הטיהור של קסטנר זו הייתה טרגדיה כפולה. הוא כבר נרצח והעניין בו כבר שקע. כל תשומת הלב הציבורית הופנתה לדברים אחרים, אף אחד לא התייחס לפסק הדין של בית המשפט העליון, ומה שזוכרים הוא לא את הטיהור מאשמה".
התרעות פיקוד העורף