בתחילת המכתב מתייחס וגנר למאמר "Le drame musical et l'oeuvre de M. Richard Wagner" אשר פרסם ידידו (נמען המכתב) בכתב העת הצרפתי "Revue des Deux Monde" כשבועיים לפני שכתב וגנר את המכתב כאמור.
וילהלם ריכרד וגנר, שחי בין השנים 1883-1813 היה מלחין, תאורטיקן מוזיקה ומסאי גרמני, שעיקר תרומתו בתחום האופרה. יצירתו, בעיקר בתקופה המאוחרת יותר, בולטת במרקם המורכב שלה, ובסגנון מוזיקלי שנחשב בדרך כלל לפסגת הזרם הרומנטי. בתור מוזיקאי גרמני מהשורה הראשונה, רשם לזכותו חלוציות מתקדמת בשפה המוזיקלית – עם יצירות מופת כ"טבעת הניבלונגים" ו"אמני השירה מנירנברג".
לוגנר השפעה גדולה על התרבות העולמית, בעיקר בזכות 13 האופרות שיצר. יצירותיו השפיעו רבות גם על גדולי הסופרים, ההוגים והמשוררים, בהם תומאס מאן, שארל בודלר ופרידריך ניטשה. גם חוזה המדינה בנימין זאב הרצל ציין במכתביו את התרשמותו העמוקה מהאופרה "טנהויזר".
וגנר, שהיה המלחין המועדף על אדולף היטלר, נודע באנטישמיות החריפה שלו בחייו, ובקשר של המוזיקה שלו ושל משפחתו אל הנאצים לאחר מותו. מסיבות אלה מוחרמות יצירותיו על ידי התזמורות הגדולות בישראל, יצירותיו לא נוגנו בפומבי בישראל ובמשך שנים רבות גם לא שודרו בערוצי התקשורת הממלכתיים.
מרון ערן, המייסד והבעלים של בית המכירות "קדם" שיעמיד את המכתב למכירה ביום שלישי, אמר שזו הפעם הראשונה בה הוא מתמודד עם סוגיה בעניין וגנר."וגנר היה מתהפך בקברו, אם הוא היה יודע שיהודי מזוקן מירושלים הולך להרוויח מהמכתב שלו", אמר ערן.
רות הכהן, פרופסור למוזיקה באוניברסיטה העברית בירושלים, אמרה כי זו אירוניה שמכל המקומות בעולם, מכתבו של וגנר ימכר דווקא בירושלים, וזאת לאור רצונו הגדול של וגנר שדעותיו האנטישמיות יתקבלו על ידי הציבור.
למרבה הפלא, ישנם בישראל כאלה שמנסים להסיר את הטאבו מסביב לוגנר ולקדם את יצירתו, כמו יונתן לבני, עורך דין וראש אגודת וגנר הישראלית. "למרות שישראלים קונים ואוהבים מוצרים תוצרת גרמניה, כמו 'פולקסווגן' ו'מרצדס', ורכבות וצוללות ישראליות מיוצרות בגרמניה, הם ממשיכים להחרים את וגנר". לבני הוסיף: "זה קל לתקוף אותו כי רוב האנשים אינם מאזינים למוזיקה שלו. הוא הפך לסמל של השואה", סיכם.