המשתתפים סווגו לשלוש קבוצות לפי רמתם הסוציו־אקונומית. הסיווג התבסס על הזכאות לפטור מביטוח לאומי שקיבלו חלק מהמשתתפים, ועל סטטוס המצב הסוציו־אקונומי של המרפאה הראשונית (SES). במהלך שבע השנים, 7.9% מהמשתתפים נפטרו ו־12% מהם חלו במחלת לב איסכמית (IHD).
התמונה שמציירים ממצאי המחקר מצביעה על שיעור גדול מובהק של תחלואה ותמותה בקרב האוכלוסיות במצב סוציו־אקונומי נמוך: הסיכון היחסי לחלות במחלת לב איסכמית בקרב הקבוצה הנמוכה ביותר עמד על1.08%, הסיכון היחסי של החולים בקבוצה השנייה עמד על 0.94% ואילו זה של ההחולים בקבוצה השלישית, שמצבם הסוציו־אקונומי נחשב הגבוה ביותר, עמד על 0.92%.
אשר לכל הקשור לתמותה ולא רק ממחלת לב איסכמית: הסיכון היחסי לתמותה בקבוצה הראשונה עמד על 1.45%, בשנייה 0.86%, ובשלישית עמד הסיכון על 0.7%.