בגרמניה הארורה קמה תנועת יהודים שחרתה על דגלה מחיקת כל אזכור לבניין ירושלים מסידור תפילותיהם. "אנו גרמנים בני דת משה", הכריזו במצעדי גאוותם. טענתם הייתה כי עצם התשוקה לשיבת ציון ובניין ירושלים היא כפיות טובה כלפי מארחינו הגרמנים. לאושרנו גרעין העם היהודי הבריא לא שכח את ציון והמשיך להתפלל לשיקום העם בירושלים. "מארחינו" הגרמנים הבהירו לנו כעבור שנים את האמת המרה.
צריכים אנו לדעת כי הגאולה קרובה, עומדת אחר כותלנו. ישנן הוכחות לכך: עצם בניין ירושלים, עצם ישיבתם של מאות אלפי יהודים בירושלים הם הם ההוכחות. לפני כשלוש־מאות שנה עלה לירושלים השל"ה הקדוש זצ"ל (הרב ישעיה הלוי הורביץ, מגדולי רבני אשכנז במאה ה־17) וכתב באיגרת לבניו: "וקהל הספרדים שבירושלים מתרבים למאוד מאוד, ממש למאות ובונים בניינים גדולים, ואנחנו חושבים כל זה לסימן גאולה במהרה בימינו".
נתבונן אנו. אם מאות משפחות וכמה בניינים היו סימן לגאולה, מה נאמר אנו בדורנו על רבבות אלפי ישראל בירושלים ת"ו, על בנייניה, רחובותיה, יערותיה, בתי מדרשותיה. הלא קריאת נחמו נחמו מתרחשת לנגד עינינו, ואנו נוהגים כאותו בעל הנס שאינו מכיר בנסים שלו.
רבנו רפאל מרדכי מלכי זצ"ל (מגדולי ההלכה והרפואה) כותב בספרו: "הסימן המובהק לגאולה הוא כשנראה שירושלים יש בה תיקון ודירות... באחרית הימים עתידים ישראל מסוף העולם ועד סופו לדרוש אותה והיא מתיישבת ומכינה עצמה לגאולה". אכן, ירושלים מכינה עצמה לגאולה. נחמו נחמו עמי.
התרעות פיקוד העורף