קול אחר, צלול וברור, משמיעה בגאווה תהלה (נהגה כמו "תהילה", נכתב בכתיב חסר) פרידמן, יו"ר עמיתה בתנועת 'נאמני תורה ועבודה', עמיתת מחקר במכון הרטמן ומנהלת תכניות במכון שחרית. פרידמן, אם לחמישה, היא פמיניסטית דתייה, והתנועה בה היא חברה מגדירה עצמה כ"ציונית דתית ליברלית", שבין תורמיה המרכזיים ניתן למנות – שימו לב – את הקרן החדשה לישראל, אבל לזה עוד נגיע. תהלה מכנה את בן זוגה "האיש שלי" (במקום "בעלי"), בנותיה קראו בתורה בבת המצווה שלהן, והיא מתחברת לתפיסות שרואות בפמיניזם חלק מהגאולה. לכן, כשעולה השאלה האם יש בכלל דבר כזה פמיניזם דתי, היא צוחקת.
"לא מזמן ישבתי בפאנל עם חברת הכנסת לשעבר עינת וילף, והיא אמרה שאין פמיניזם דתי", היא מספרת. "לטענתה, פמיניזם היא תנועה פרוגרסיבית, דתיות היא שמרנות, אלו שני הפכים. הרגשתי כמו ההוא שהלך לספארי, ראה ג'ירפה ואמר שאין דבר כזה. כאילו, שלום, נעים מאוד. קוראים לי תהלה ואני פמיניסטית דתיה... וודאי שיש פמיניזם דתי, גם אם הוא לא הרמוני ונטול סתירות, ובוודאי שיש מתח בין נאמנות, מסורת והלכה לבין הרצון ליצור מקום לביטוי של נשים גם בציבוריות הדתית וגם בחיים הדתיים הציבוריים".
עבור תהלה, מדובר במהפכה עצומה: "בסופו של דבר, יהיו גם דייניות. זה ברור לי שהתהליך הולך יותר ויותר למקום של נשים בעולם היהודי, וזה תהליך לא קל, כי הוא נוגע בדברים נורא עמוקים. זה משנה סדרי עולם מהיסודות שלהם, ולכן הוא תהליך קשה ויש נגדו תגובות מאוד חזקות אותן אנחנו שומעים עכשיו. למשל, כל הסיפור של מכינת "עלי", הם צועקים כל כך חזק כי משהו מלחיץ אותם. המשהו הזה הוא שיש שינוי מאוד גדול".
הרבה דתיים לא מוכנים להקשיב לזמרות בצבא.
"זו תופעה חדשה יחסית, ואני חושבת שהיא לא קשורה להקפדה הלכתית אלא פשוט לרצון לריב. זו פוליטיקה של זהויות, ואני מהמרת שאם נבדוק אז הכל התחיל בסביבות ההתנתקות. אין לזה קשור להלכה. לאורך ההיסטוריה של מדינת ישראל רבנים ראשיים ישבו בטקסים שבהן נשים שרו, והסתדרו. לא קמו בהפגנתיות, לא סובבו את הגב ולא עשו מאמץ לריב".
פרידמן אופטימית. ברור לה שאת המלחמה הזו הצד שלה ינצח, אבל היא גם מרגישה שמדובר במאבק שסוחף אחריו את כל העולם הדתי, וכי בכל קהילה ובית כנסת מתקיימים וויכוחים על הנושא. "יש לי אפילו מחשבה שיתכן שכמו במאה ה-19, בה העולם האורתודוקסי התפצל על היחס לציונות, ונהייתה ההפרדה בין החרדים לציונות הדתית, יכול להיות שהעולם הדתי מתפצל היום על היחס לנשים ויהפוך להיות שתי קהילות. אולי. זה נושא נורא דרמטי".
פרידמן מרחיבה על הנושא, שלכאורה סותר את היהדות האורתודוקסית: "האחייניות שלי עלו במניין משותף, שבו אמנם יש מחיצה אבל לתורה עולים גם גברים וגם נשים. לדבר הזה יש מקור מאוד קדום, עוד בגמרא. הסיבה שנשים לא עולות לתורה מוגדרת כ"מפני כבוד הציבור", אבל יש פוסקים שאומרים ששואלים מה נחשב בכלל לכבוד הציבור? מי אמר שלא מכבד את הציבור שאישה תעלה לתורה?" מה שאני רוצה לומר הוא שיש נושאים שהם הארדקור. יהיה מאוד קשה לשנות את זה שנשים לא נספרות למניין. אבל, קריאה בתורה נניח, זה יותר קל".
לדבריה, "אמנם אין המוני מניינים משותפים, אבל תופעות אחרות, כמו קריאת מגילת אסתר על ידי נשים, מאוד נפוצות. הרב עובדיה יוסף פסק לפני כמה שנים שאישה יכולה לקרוא מגילת אסתר ולהוציא גברים ידי חובה. אז יש הרבה דברים שלא עושים אותם בגלל שמרנות, אבל לא כי הם אסורים".