“האתגר העיקרי הוא שיהיה לך תקציב לבצע את היעדים שהצבת, שיהיה לך צוות טוב לניהול המערכת, ושיהיה לך עמוד שדרה כדי לא להיכנע ללחצים לא לגיטימיים", אומר עמרם מצנע, שכיהן כראש עיריית חיפה בשנים 1993 ועד 2003. “העצה הכי טובה שיש לי לראש רשות נבחר היא לשים את מערכת הבחירות בצד. אל תנקום במי שלא תמכו בך ואל תקדם את מי שלא מתאים. שני המסלולים האלה הם הסיכון הכי גדול לכישלונך. אם תתחיל לחפש את אלה שלא הצביעו עבורך ולחלק מתנות למקורבים רק בגלל שהיו מסורים ונאמנים, אתה תגמור לא טוב. בסוף, אם אנשים לא מספיק טובים ולא מספיק מתאימים - יעבדו עבורך, אתה תיכשל".
טרנר חולק על הקביעה שיש לשנות את המבנה. “המבנה לא אידיאלי, אבל נכון וטוב", הוא אומר. “אם אתה איש חרוץ, פעלתן ופתוח, יש סיכוי שתעשה את התפקיד נכון. אי אפשר להמציא מחדש את העיריות כל הזמן. יש מקומות שבהם צריך למצוא דברים לשיפור ולקידום. כל אחד ישפוט ביישוב שלו מה הוא צריך לעשות. שישמע את האזרחים - זה תמיד היה הדבר המרכזי בעיניי. אם אתה שומע את האזרחים, כבר עשית חצי מהעבודה".
מהצד השני, וקנין, שכיהן 17 שנה במצטבר כראש עיריית אשקלון, דווקא בעד הגבלת הכהונה, אבל עם סייגים. “זה צריך להיות משהו בין שתי קדנציות לשלוש", הוא אומר. “פרשתי בעצמי אחרי 12 שנה כראש העירייה בכהונה הראשונה. היתרון של ראש עירייה בקדנציה הראשונה הוא שהוא צובר ידע וניסיון גדולים מאוד בשנתיים הראשונות. את הפירות אפשר לקטוף בקדנציה הבאה. צריך לזכור שנדרשות כמה שנים למימושן של תוכניות שראש עירייה מתווה".