"קשה לי נורא. ימים כאלה מטביעים אותי עוד יותר בעצב לנוכח הידיעה שבמדינת ישראל נרצחות נשים ללא אבחנה ואין מי שיעזור להן. זה מרסק את הלב. הכאב שלנו נשאר איתנו כל יום ולא זז מאיתנו לרגע, אך מה שקורה כאן מגביר את התחושה ומחזיר אותנו לדברים שאנחנו לפעמים מנסים לברוח מהם כדי לא לשקוע בכאב".
"עד היום הוא מנסה לברוח מהעונש והוא עתר לבית המשפט העליון. לא ניתן לו להצליח".
"אם היה איזשהו רמז זה רק מריבה שאיתן, הגרוש שלי שמע פעם. הייתה מריבה קולנית והנבלה אף התנצל בפני איתן בידיעה שהוא שומע את זה. דור נהגה לספר לי הכל אבל כשזה הגיע לנבלה היא סגרה את פיה כי היא חשבה שנכעס. בתוך תוכי אני כל הזמן תוהה למה לא סיפרה לי על מה שהיה שם".
"אם הייתה אלימות איתן היה שומע. כבר הפסקנו לשאול 'למה' כי הבנו שאין תשובות. גם בית המשפט אמר שהיחידה שיכולה לתת לנו את התשובה זו דור והיא כבר איננה".
"בוודאי. אני הפגנתי בטבריה עם נשות ויצו ונעמת ביחד עם חברות המועצה של טבריה, מועצת הפועלים ועוד. החזקתי את התמונות של ילדיי ובכל פעם אנשים הזדעזעו כשראו אותי".
"כן. כולם עברו לטבריה".
"למזלי לא".
"איך יבקשו סליחה כשהם תומכים בו? איך לא יהיו רציחות במדינה כשמשפחה תומכת באדם שרצח את הנכדים ואת הכלה שלהם. יותר מזה, הם הולכים לבקר אותו בכלא, תומכים בו ומעודדים אותו להגיש ערעור. איך אפשר שמשפחה תעשה דבר כזה במשפחה מתוקנת? איך הם יכולים להסתכל לי בעיניים?".
"לא. הם היו רק פעם אחת בדיונים והפסיקו לבוא אחרי שהבינו שלא נוותר להם. אני לא אשכח בחיים שלי את החיוך של הנבלה כשהמשפחה שלו הגיעה לתמוך בו במשפט. זה הכי הוציא אותי מדעתי. איך אפשר לתמוך ברוצח של ארבע נפשות? הוא הרג ילד בן עשרה חודשים ועוד ילד בן שנה ועשרה חודשים. איך אפשר?".
התרעות פיקוד העורף