צביקה לוי, הפעיל החברתי שכונה "אבי החיילים הבודדים", וחתן פרס ישראל, הלך לעולמו הבוקר (שבת), כשהוא בן 70, לאחר שסבל ממחלת ניוון שרירים בשנים האחרונות. לוי חתן פרס ישראל הלך לעולמו לאחר שסבל ממחלת ניוון שרירים. בני גנץ: "כשאנחנו היינו עסוקים בלהגן את המדינה, צביקה היה עסוק בלהגן עלינו"נולד בקיבוץ גבת בעמק יזרעאל, ומשפחתו הייתה בין מקימי קיבוץ יפעת, שם הוא התגורר עד היום. אייל בצר, ראש המועצה האזורית עמק יזרעאל, מסר: "גם בהיותו חולה, לא ויתר על נוכחות בטקסים של חיילים, וזכה לביקורים רבים מכל אוהביו ומוקיריו. אנו משתתפים בצער המשפחה, נעמי והבנות. נזכור את צביקה באהבה גדולה ובהכרת תודה".
הרמטכ"ל לשעבר, בני גנץ, אמר: "כל אחד יכול לבחור לו את צביקה שלו. יהיה זה הצנחן ששירת ולחם לצידו, יהיה זה חברו למפעל ההתיישבות הקיבוצית בעמק ובכל מקום בארץ. יהיה זה בן משפחתו האוהבת והתומכת. ובעיקר יש את אלו הקוראים לו אבא. הם קוראים לו אבא בין אם בגלל שהם ילדיו הביולוגיים או בגלל שהם חיילים בודדים אשר צביקה היה להם לאב דואג, אוהב ואהוב. כשאנחנו, חבריו לשירות, היינו עסוקים לאורך שנים בהגנת המדינה ושמירה על בטחונה צביקה היה עסוק בלשמור ולהגן עלינו".
"גם בשנים האחרונות צביקה לא הפסיק ללחום והפעם במחלתו, ותוך כדי לא הפסיק לרגע להיות חבר או אבא. אני נוצר שנים של זיכרונות נעימים וההערכה רבה לצביקה. תרגילים במדבר כשצביקה כל כך דואג לכולם, מפגשים וסיורים עם החיילים והמפגש עם העיניים הטובות והיד האוחזת בענף כותנה המונח על מצבתו של לוחם להגנת הארץ. כמו כולם, גם אני אהבתי אותו", הוסיף גנץ.
יו"ר השדולה למען החיילים הבודדים, ח"כ איציק שמולי, אמר: "צביקה לוי הלך לעולמו והכאב גדול. הוא הפך את הנתינה למפעל חיים ובזכותו אלפי חיילים בודדים מצאו בצה"ל בית, ובחברה הישראלית משפחה. כיו"ר השדולה למען החיילים הבודדים של הכנסת ראיתי איך הוא התעקש גם מתוך מיטת חוליו לסייע רבות בקידום חקיקה ענפה עבורם. תחסר לי מאוד איש יקר, הותרת לנו חותם ומורשת ברורה".
התנועה הקיבוצית מסרה בתגובה להודעה על פטירתו של לוי: "במשך 21 שנים פעל צביקה במרץ ובנחישות, יום יום, שנה אחר שנה, בחורף ובקיץ, ועשה לילות כימים כדי להעניק טיפול מסור, מכל הלב, ליותר מעשרים אלף חיילים וחיילות בודדים ולמצוא להם בית בקיבוצים ברחבי הארץ. אלה שנולדו כאן ואלה שעלו ארצה לבדם. לכולם דאג צביקה למשפחות מאמצות בתוך הקהילות הקיבוציות התומכות ופעל ללא ליאות להגברת המודעות הציבורית לנושא היקר לליבו. מדובר במפעל חיים של אדם אחד, שהיה לפעילות של תנועה שלמה".
עוד סיפר אז לוי בראיון המרגש כי "כשהייתי במילואים בתחילת שנות ה־80 ראיתי חיילים לוקחים קופסאות שימורים שהיו זרוקות בפחי האשפה. שאלתי אותם למה הם עושים זאת. 'אין לכם אוכל בבית?' ביררתי והם אמרו שלא. אמרתי שלא ידאגו, שישאירו הכל במקום יחד עם רשימת שמות וכתובות, ואני אדאג להם. אחר כך הגעתי אליהם הביתה עם קופסאות אוכל. בהמשך, בכל מילואים הייתי עושה את זה: לוקח אוכל מהיחידה, הולך למקום שבו זורקים את האוכל ומכין מארזים לחיילים שלא היה להם מה לאכול בבית".
התרעות פיקוד העורף