"המינוי של אליגון היה תאונה", פתח ביילין את דבריו, "כשמוניתי לתפקיד, לא האמנתי שיש שופט כזה, שמדבר בלשון כזו, וללא כל ריסון כלפי נכים וחרדים. כשר משפטים מנעתי ממנו להמשיך לכהונה נוספת כנשיא בית משפט השלום בבאר שבע או מינוי למחוזי, והוא הבין את הרמז". ביילין הסביר כי אליגון לא טיפש, ולכן עזב - אבל התנהגותו היא פרחחית, "אני מצטער שקוראים לו שופט בדימוס, זה מכתים שופטים אחרים - הוא לא שופט בעיניי", אמר ביילין.
בתשובה לשאלה האם העובדה שמינויו של אליגון נפסל על ידי הדרג הפוליטי, למרות רצון המערכת המשפטית מהווה למעשה הוכחה כי יש מקום להגברת מעורבות הפוליטיקאים במינוי שופטים, ענה ביילין כי לא כך הדבר, ודווקא הדחת אליגון היא ההוכחה שכשהתנגדות הדרג הפוליטי למינוי שלא מסיבות אידאולוגיות, אלא מקצועיות ואנושיות, הוא יכול לגייס את תמיכת מערכת המשפט להחלטה הגיונית.