התחום שהכי הרבה מעובדיו (35.4%) נפגעו מהסגר הנוכחי בספטמבר הוא המכירות והשירותים (תחום המאגד בתוכו בין היתר סייעים למורים ועוזרים במכירה בחנויות, ששניהם לבדם היוו כ-20.8% מכלל הנרשמים בספטמבר, וכן מלצרים, מאבטחים ועוד), יותר מאשר באוגוסט (23.3%) ואף יותר מבחודש מרץ (27%).
הצעירים והנשים משלמים את עיקר מחיר הסגר השני
אילת שוב בראש טבלת ערי האבטלה
אחרי התאוששות בין שני הסגרים, כשאילת הייתה היעד הכמעט יחיד לחופשה רחוקה עבור הישראלים, חזרה העיר הדרומית לצמרת האבטלה ושיעור דורשי העבודה בה הגיע ל-39.3% בסוף ספטמבר. העיר רשמה את הזינוק הגדול ביותר בין אוגוסט לספטמבר, מהמקום התשיעי ברשימה אל המקום השני - עקב הפגיעה בענף התיירות שנסגר בשנית רגע לפני החגים. כעת, נמצאת מעל אילת ברשימה רק העיר ביתר עילית (40.5%), ואחריהן – מודיעין עילית, בני ברק, נצרת, אום אל-פחם, בית שמש, ירושלים, רהט ובת ים.
"על הממשלה להביא להחזרה מהירה של דורשי עבודה למשק – המשבר ילווה אותנו עוד שנים ארוכות"
שירות התעסוקה מתריע בדוח: "היציאה מהסגר השני מציבה אתגר משמעותי בפני שוק העבודה והוא החזרה מהירה של מספר דורשי עבודה גדול ככל הניתן. רבים צפויים אכן לחזור במהירות אולם אלה שיישארו בחוץ, ובפרט מי שאינם עובדים עוד מאז הסגר הראשון, עלולים להיקלע לאבטלה ארוכת טווח, שאף השלכותיה (על היחידים ועל הכלכלה) ארוכות טווח".
מנכ"ל השירות, רמי גראור, שב והדגיש: "על מנת למתן את ההשפעה השלילית של הסגר, ישנם צעדי מדיניות הכרחיים כגון הגבלת תקופת החל"ת, עידוד תעסוקה ושימור עובדים". הוא הוסיף: "ברור שההתמודדות עם השלכות המשבר על שוק העבודה תלווה אותנו עוד שנים. חשוב לשים לב לקבוצות ולמקומות שנפגעים במיוחד: עובדי הענפים שנסגרו לפני חודשים רבים וטרם נפתחו, מבוגרים המתקשים יותר לחזור לעבודה, נשים וצעירים הסובלים מתנודתיות גבוהה".
"מודלים לעידוד תעסוקה ושימור עובדים כגון המודל הגרמני או הקנדי, יוכלו להועיל למשק שבו מספר המשרות מצומצם יחסית ומספר דורשי העבודה גבוה", ציין גראור. "בתוך כך, נדרש תכנון ארוך טווח לסיוע לכל דורשי העבודה שלא יצליחו לחזור לעבודה בתום הסגר הנוכחי, כאתגר לאומי עם השקעה ניכרת בעידוד תעסוקה, והצבת יעדים להעלאת רמת המיומנויות של כוח העבודה".
זרוע העבודה במשרד העבודה והרווחה כבר הציגה תכנית הסבות מקצועיות אך מתקשה ליישמה ללא סיוע מהאוצר וגם לשירות התעסוקה עצמו, שתחת משרד הכלכלה, תכניות מוכנות לעידוד ההסבות המקצועיות אבל שם עדיין ממתינים לתוצאות אפקטיביות של השולחן העגול בין שלושת המשרדים, אשר אמור לטפל בסוגייה.
אנחנו יודעים שקיימת תופעה כזו, אבל לא יודעים עד כמה היא רחבה. המעסיקים אכן אומרים את זה, ופה ושם אנחנו שומעים בלשכות על חוסר ברצון לחזור ולעבוד. אין ספק שלעבודה יש ערך נפשי וכלכלי כי דמי האבטלה הם נמוכים יותר, אבל אסור לשכוח את התנאים הסוציאליים. מדובר במרכיבי שאתה לא רואה כל יום, במיוחד אצל הצעירים שמסתכלים עשרות שנים קדימה, ופחות חושבים על מה שיקרה בגיל 67 שיגיעו לגיל הפנסיה. מעבר לזה אני חושב שיש לחזור לעבודה, גם עם ההכנסה תהיה אולי יותר נמוכה והתפקיד פחות אטרקטיבי. שכן, עבודה תורמת לחייו של העובד בין אם הוא צעיר או מבוגר. חייבים לחזור לעבודה, ואני חושב שצריך לעשות הכל בשביל לעודד את החזרה לעבודה.
התרעות פיקוד העורף