עירית רביד (55), דיירת בכפר עידוד, ילידת קיבוץ שער העמקים, החלה כבר בכיתה ז' להתמודד עם ירידה בראייה. היא לא יכולה לראות מקרוב מאוד ולא מרחוק מאוד, ולכן נעזרת בזכוכית מגדלת או בטלסקופ קטן לקריאת מספרי אוטובוסים. ספרים היא קוראת בכתב ברייל.
לפני 25 שנה עברה עירית לכפר עידוד, בלב העיר נתניה. בכפר חיים 142 דיירים מגיל 21 ועד גילאי הזקנה, המוגדרים כאנשים עם צרכים מיוחדים בתפקודים גבוהים. העובדה שהיא כמעט אינה רואה לא הפריעה לה מעולם לעשות את הדבר שהיא הכי אוהבת - לצלם.
המצלמה הפכה להיות חלק בלתי נפרד ממנה, וכאשר אינה איתה - היא מצלמת בנייד. "אף על פי שאני לקוית ראייה, אני רואה דברים שאחרים לא רואים, ולפעמים אני מדברת דרך המצלמה", היא אומרת.
וופא בדר, בת ה־55 מחיפה, לא האמינה שתצליח אי־פעם ללמוד לכתוב ולקרוא ואף להשתמש במחשב. משבר הקורונה הוליד מיזם ראשון מסוגו - הקמפוס החברתי הראשון של עמותת איל"ן, שבזכותו הגשימה וופא את חלומה.
לפני כחמש שנים עברה אירוע מוחי ונותרה משותקת בחלקו הימני של גופה. במשך חודשים רבים היא לא יכלה לדבר ונאלצה לעבור שיקום ממושך. וופא אומנם חזרה לדבר, אך מאז היא נאלצת להתנייד בעזרת כיסא גלגלים. במרץ האחרון היא הצטרפה למיזם "קמפוס איל"ן און ליין" שבו משתתפים כ־150 בוגרים עם מוגבלויות פיזיות בקורסים שונים.
"לא העליתי על דעתי שאצליח לפתוח מחשב ולהשתמש בו. בטח שלא ללמוד לקרוא ולכתוב, ואפילו באנגלית, ואפילו ללמד את חבריי לקבוצה", משתפת וופא ומוסיפה: "זה מרגש אותי מאוד, לא האמנתי שאצליח ללמוד לקרוא ולכתוב בגיל 55".
לאחר שנתיים של זוגיות, החליט הזוג, בסיוע הצוות בבית ניצן, לעבור לגור ביחד בדירה משותפת. "בכל בעיה שיש לנו אנחנו פונים למדריכים שלנו והם עוזרים לנו", מספר אבי.
משרד העבודה והרווחה מפעיל מערך דיור בקהילה, שבמסגרתו מתגוררים אנשים עם מוגבלות בליווי אנשי מקצוע המסייעים להם בחייהם העצמאיים. בדיור בקהילה מתגוררים כיום קרוב ל־7,000 אנשים בוגרים עם מוגבלויות, ושר הרווחה איציק שמולי מדגיש: "לכל אחת ואחד יש זכות מלאה להשתלב בכל רובדי החיים, בין היתר לצד בן או בת זוג. נמשיך לעשות כל שביכולתנו כדי לסייע ולתמוך בכך".
התרעות פיקוד העורף