“בקורונה התחלנו לדבר וגילינו שיש הרבה זוגות צעירים בבניין, אחלה שכנים”, מספרת סיון טרם, תושבת תל אביב ובעלת הבלוג והעסק “קוקי כיף” לסדנאות אפייה ובישול טבעוניות. “התחלנו לעשות את החגים ביחד על הגג כי לא יכולנו לנסוע לשום מקום. אנשים היו עולים להשתזף או לשתות על הגג, אז היה לנו כיף לשבת ביחד. רציתי לחגוג מימונה, אז דיברתי עם השכנים וקיימנו מימונה משותפת על הגג, כשכל אחד היה אחראי על הבאת משהו אחר”.
גם השנה החליטו טרם ושכניה בבניין להמשיך עם המנהג. “אני אכין מופלטות, ספינג’ים ועוגיות, וכל אחד מהשכנים מביא מה שזורם לו: אחד מביא יין, השנייה מביאה כיבוד, השלישי מביא מוזיקה”, מספרת טרם. “כולנו מארגנים ביחד את הגג לחגיגה הזו. כולנו מגובשים ומיודדים, וזה כנראה מנהג שילך איתנו גם למימונות הבאות”.
כחצי תימנייה וחצי אנגלייה היא גילתה את המופלטות במסגרת עבודתה במסעדת שף בתל אביב במהלך לימודי הקונדיטוריה שלה. “הבוסית צלצלה וביקשה ממני להכין לצוות מופלטות”, היא מספרת. “לא ידעתי מה הקשר ביני לבין מופלטות. בחיים לא הכנתי מופלטות. אבל היא סמכה עליי, אז נכנסתי ליוטיוב והתחלתי ללמוד דרך סבתות מרוקאיות כיצד להכין. זה תפס לא רק אצל הצוות, אלא גם אצל הלקוחות”. בפסח שעבר החלה טרם גם להעביר בזום ובעמוד הפייסבוק שלה שיעורים מקוונים באפיית מופלטות וממתקים.
סדנת בישול
אופיר אלמלח־כרמל ספג את מנהגי המימונה מאביו, אליהו אלמלח, יליד מרוקו. “בנעוריי המשפחה הייתה מארגנת מימונות ומזמינה את כל החברים והמשפחה”, הוא מספר. “המסורת ממשיכה אצל המשפחה שלי בכל שנה, אבל בגיל 25, כשעזבתי את היישוב שבו הם גרים, כבר לא הגעתי למימונה אצל ההורים שלי וחגגתי מימונות בבתים שבהם גרתי”.
לפני כשנתיים עבר אלמלח־כרמל עם משפחתו לקיבוץ העירוני של “דרור ישראל” בבאר שבע. “תכננו לערוך מימונה גדולה בבית, אבל אז בא הסגר ונאלצנו לעשות מימונה בזום עם המשפחה. השנה החלטתי לערוך מימונה מפוארת”.
גם הזמרת ענת חיטמן ובת זוגה שיר, המתגוררות בתל אביב, החליטו השנה לחגוג את המימונה עם דיירי הבניין שלהן. "אני אומנם אשכנזייה, אבל בת הזוג שלי היא מרוקאית, כך שזכיתי בשנים קודמות להיות במימונה המהממת שהיא מרימה", מספרת חיטמן. "בתקופת הקורונה נוצר חיבור מאוד מיוחד עם השכנים: היינו יושבים לקפה אחד אצל השני, ערבי סושי, ולפעמים ערבים בגג. הקורונה תרמה בהחלט לחיבור".
הרעיון למימונה של הבניין נולד בשנה שעברה. "בסגר הדבקנו מודעה בכניסה לבניין - שמי שרוצה מוזמן לבוא ולקחת מופלטות וכיבוד וממתקים", היא מספרת. "בתקופה ההיא כולם מאוד פחדו מהקורונה ולא ידענו מה זה, אז לא הזמנו לתוך הבית. השנה הזמנו את כולם פנימה, וכל אחד מביא מה שבא לו: אחד יין, השנייה עוגה, ונחגוג ביחד מימונה".
גם שי אלון, תושב היישוב הקהילתי בית אריה, מצא בעקבות הקורונה דרך לחגוג את המימונה עם שכניו. “בשנה שעברה, בעקבות הקורונה, כל שכן הוציא מחוץ לבית שולחן עם עוגיות, מופלטות, כל המתוקים, ואנשים עברו ואכלו. הבן שלי הוא די־ג’יי, אז גם הוא הוציא את כל הציוד ושם מוזיקה. השנה אנחנו מתכננים לעשות משהו דומה. ראינו שזה הלך יפה, והחלטנו להמשיך את המסורת. במקום לעשות בבית את המימונה - לעשות ברחוב. באו אנשים מכל רחבי היישוב. השנה הייתה התארגנות ספונטנית בוואטסאפ השכונתי. בדיוק דיברתי עם אחד השכנים על זה שנמשיך עם זה בשנים הבאות. זה יותר נחמד מלעשות בבית ולהזמין אנשים”.
חבילה ביתית
לקראת המימונה של השנה שעברה, ובמהלכו של הסגר, יזמה יעל שביט מהמושב הקהילתי ביצרון יחד עם שכניה מבצע שליחויות. "כולנו התאספנו יחד, אפינו וארזנו את המתוקים, המופלטות והספינג'ים ושלחנו לכל השכנים כמעין חבילת מימונה ביתית", היא מספרת. "השנה, כשאפשר לחגוג באופן אמיתי, השכנות שלי והחברות של הבנות שלי עוזרות לי עם ההכנות והבישולים למימונה, שתתקיים אצלי בחצר במוצאי שבת".
בשבט שקמה של צופי אזור במועצה האזורית אזור מקיימים זו השנה השלישית את חגיגת המימונה הקהילתית הכוללת את השתתפות תושבי היישוב, בני נוער וכל מי שחפץ לחגוג. "בשנה שעברה עקב מגבלות הקורונה הוצאנו משאית עם להקת נוער של הצופים שהסתובבה ברחבי היישוב ושרה שירים מרוקאיים, כי לא היינו מוכנים לוותר על זה", מסביר איתן יצחקי, מנהל השבט. "השנה אנחנו מקיימים את זה כמו שצריך לפי התו הירוק ולפי ההנחיות שקיבלנו מהרשות".
התרעות פיקוד העורף