בנקי סיפר כי מאחורי הפרויקט של מעגלי השיח, אותו הוא מפעיל בכיכר ציון בירושלים, יש שלושה גופים משותפים: "דרך שירה בנקי, מרכז רבין ומרכז גוש קטיף. אם הייתי אומר ששני המרכזים משתפים פעולה כבר חמש שנים היית אומר שזה לא סביר, אלה מרכזים הפוכים לגמרי בכל הקשור לאידיאולוגיה דת והתיישבות. בכל זאת סביב שירה והרצח שלה שני הגופים עובדים יחד אז יש לנו הישגים".
לדבריו, הפעילות להובלת שיח מאחד קשה יותר מאשר אירועי ההסתה והגזענות, מכיוון ש"יותר קשה לצעוק 'מתינות'. אבל גם לנו יש השפעה, כמה? לא יודע. אבל איך מודדים השפעה של אדם שעומד על במה וצועק מוות למישהו אחר? אני לא יודע איך מודדים הישגים, אני רק יודע שחייבים למשוך בחבל, לייצר את הווקטור הנגדי".
לסיום, בנקי טען שאת הטענה לפיה אין מקום למצעד גאווה בירושלים, אפשר להשמיע, גם אם הוא חושב אחרת: "זו אמירה שאם נאמרת בטון הנכון, בלי שנאה ובלי הסתה לרצח, היא אמירה שאפשר להתמודד איתה. אני חושב אחרת אבל אני יכול לשמוע את זה. אני לא צריך להיבהל מזה, אני לא אומר שצריך לוותר על הזכות של הקהילה הגאה לצעוד בירושלים, אבל זה לא אומר שאני צריך להתעלם מטענות או דעות אחרות. אני שמח שזו לא הדעה השולטת בקרב האחראים על אישור המצעדים ואפשר להתמודד איתה. אם קרה לי משהו טוב בשנים האחרונות זה המפגש עם המון ישראלים שחושבים אחרת, שמבינים שהמציאות המורכבת בה אנחנו חיים מחייבת הרבה 'חיה ותן לחיות'".
התרעות פיקוד העורף