מרדכי סיפר כי השניים הכירו בקיבוץ מעוז חיים: "בכל בוקר כשהייתי סמג"ד 890, ב-4:30 הייתי מתמקם על הגבעה ובאחת הפעמים הוא בא ואמר: 'למה אתם לא פותחים יותר מוקדם? אנחנו רוצים לעבוד ואתם מעכבים אותנו'. הקשר שלו לאדמה, לחקלאות, לארץ שלו – היה בל ינותק".
הוא המשיך: "הוא היה אותנטי, הבין את נפש הלוחם והמפקדים. הוא עבר משבר קשה מאוד, נפל הבן שלו, היה בו מין שבר פנימי, חור בלב". כשדניאל נשאל על ידי מכר "איך אתה חי עם האובדן", סיפר מרדכי כי הפרשן השיב: "זה כבר לא חיים, אבל צריך להמשיך לחיות".
לסיכום, סיפר השר לשעבר על אודות חברו משכבר הימים: "רוני האמיתי לא היה מורח ומטשטש, הוא העמיד את הדברים במקומם. לא היה לו אחד בפה ואחד בלב, אצלו הכל היה שקוף". הוא ספד לו: "הוא יחסר לכולנו כאדם, כלוחם, כחבר, וגם כאדם עם נשמה כל כך גדולה ומוכנות לתת כמעט בכל תחום. הייתי מגדיר אותו ציוני אמיתי".