לא רק מגורים בסוכות: הישראלים שהחליטו להשאיר את בתי הקבע מאחור

רמי גבסו קנה קרוואן, ואיתו הוא מטייל מצפון ועד דרום, יהודה הרמן הפך את המשאית שלו לבית על גלגלים, ומשפחת אלפנט מנווה צדק עברה להתגורר באוטובוס תלמידים בפנמה

דודי פטימר צילום: דודי פטימר
המשאית של יהודה הרמן
המשאית של יהודה הרמן | צילום: פרטי
4
גלריה

במהלך נדודיהם במדבר נהגו בני ישראל לבנות להם סוכות. מצוות הקמת הסוכה היא אמנם חלק בלתי נפרד מהחג, אולם רעיון המגורים הארעיים עבר שדרוג והפך לאחרונה לחלק בלתי נפרד מחייהם של ישראלים רבים (ולא רק), שהחליטו, משיקוליהם האישיים, לוותר על המגורים בבית ולעבור לגור באוטובוס, מכונית, או קרוואן. או במילים אחרות – מגורים על גלגלים.

נראה שהתופעה רק התרחבה בתקופת הקורונה, ששינתה גם כך את החיים שהכרנו לפניה. ואכן, יותר ויותר משפחות מעדיפות לעבור לגור על גלגלים, לנדוד ברחבי הארץ לאורכה ולרוחבה - ובעיקר להרגיש את החיבור הקרוב ביותר לטבע.

רותם אבן
רותם אבן | צילום: פרטי

לאחר שמכר את הבית, קנה אבן קרוואן גדול. “יש לי מקום לשבעה אנשים ככה שאני והילדים יכולים לנסוע ממקום למקום”, הוא מציין.

עד הקורונה התגורר איגור לפשון, בעל חברת הייטק, בקומה העליונה ביותר במגדלי משה אביב ברמת גן. “220 מטר גובה מעל הקרקע”, הוא מתגאה. “רחוק מכל המולה, רעש וצלצולים. אני אדם שחייב את השקט, גם לעבודה וגם לעצמי”.

בקורונה מצא עצמו לפשון מחפש אלטרנטיבה אחרת לשקט. “תמיד הייתי נווד, ותמיד חיפשתי את השקט", הוא מעיד. "הקורונה הייתה טריגר טוב לעשות את הצעד ולעבור לגור בדרכים, כי ברגע שהיה רעש בבניין שבו עבדתי וגרתי, התחלתי לשכור צימרים ודירות בצפון לכמה ימים בשביל שקט לעבודה. אז הבנתי שבלאו הכי אני כל הזמן נוסע ממקום למקום, אז למה לי לנסוע למקום מסוים בשביל לישון אם אני יכול לעבוד בקרוואן ולנוע בו לכל מקום?”.

ביולי 2020, כשעשה את הצעד, החליט לעשות זאת מאפס ל־100. “נפטרתי מערימת הבגדים שלי ולקחתי רק מעט בגדים לדרך”, הוא מספר. “אני הרבה יותר מחושב ומינימליסט. אני לא קונה דברים ומנסה לצמצמם את ניצול המשאבים. אין לי בעיות כלכליות, אבל החלטתי לחיות אורח חיים מינימליסטי. אני נע בחופשיות וזו מטרת הנדודים בשבילי”.

הסיבה העיקרית לדבריו שהסכים להתראיין לכתבה היא רצונו להפיץ את הבשורה: “אנשים לא מספיק מכירים את העולם החדש הזה, וחשוב לי להפיץ את סגנון המגורים הזה. אני רוצה להשפיע על אחרים לאו דווקא שיעברו לגור בקרוואן, אלא להרחיב אופקים ולהראות שיש עוד דרכים להתקיים. לא חייבים לקחת משכנתה חונקת בשביל לגור בדירה. תמיד יש עוד אופציה. אני יכול לקנות דירה בתל אביב בלי משכנתה, אבל נפקחו לי העיניים”.

גם רחלי חדד, בעלה וארבעת ילדיהם, תושבי כפר יונה, החליטו לפני שמונה חודשים לשנות את אורח חייהם. “בזכות הקורונה והסגרים הבנו שאנחנו לא מעוניינים יותר לחיות את אותם החיים, אז החלטנו למכור את הבית והכל, הוצאנו את הילדים מהמסגרות ויצאנו למסע בעולם בן חצי שנה במקסיקו וקוסטה ריקה”, מספרת חדד.

הקרוואן של רחלי חדד
הקרוואן של רחלי חדד | צילום: פרטי

“תוך כדי המסע, אמרנו שאם אנחנו חוזרים לישראל אז זה לא יהיה לשגרה הרגילה של מסגרות ובית קבוע, אלא שאנחנו רוצים בישראל לנדוד ולטייל ולהכיר מקומות חדשים. החלטנו שקרוואן הוא אחלה אופציה לגור בה ולהתנייד בה”.

לדברי חדד, מדובר באחת ההחלטות הטובות שלקחו. “אנחנו כמעט חודש גרים בקרוואן וכרגע אין לנו מחשבה לחזור לגור בבית”, היא מבהירה.

“פתאום אתה מגלה שהרבה אנשים גרים בקרוואן וזה מאוד נוח. אמנם אתה צריך לתחזק את זה יותר אבל זה אורח חיים מהנה. אני עצמי עובדת אונליין דרך הרשתות, אז זה מתאים לי. הרבה אנשים כותבים לנו שמשעמם להם בבית וכי הם מעוניינים לנדוד ממקום למקום. שום דבר לא משתווה להרגשה של לקום כל שבוע לנוף אחר”.

ואם חשבתם שהקורונה הובילה את הישראלים לעבור לגור על גלגלים ולתור את הארץ בלבד, אתם טועים: נורית גורן־אלפנט ובעלה יובל אלפנט גרו עם בנותיהם בשכונת נווה צדק בתל אביב במה שנורית מגדירה “חיים כיפיים, מושלמים ושמחים” ופנטזו לעבור לגור באוטובוס.

''החלטנו להגשים את החלום שלנו''. האוטובוס של נורית גורן־אלפנט
''החלטנו להגשים את החלום שלנו''. האוטובוס של נורית גורן־אלפנט | צילום: פרטי
תגיות:
קרוואנים
/
קורונה
/
המגזין
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף