"הפעילות הכלכלית צפויה להיות כ־60 מיליארד שקלים שיתפרסו על פני שני עשורים - זאת כאשר תקציב כל הרשויות המקומיות והעיירות בנגב עומד על כ־3 מיליארד שקלים בשנה. בנוסף, מדובר בתוספת של 30־50 אלף מקומות עבודה - על פי כל החישובים, על כל חייל שמשרת במודיעין נוצרות 2.5 משרות מסביב".
ובהמשך יש את התעשיות הביטחוניות שכוללות את אלביט, רפאל, התעשייה האווירית, שגם הם משקיעים הרבה במחקר ופיתוח לצרכים ביטחוניים, ולכל השרשרת הזו של הביטחון יש השפעה מאוד חזקה לשוק של מדינה קטנה יחסית.
ישראל נמצאת במקום השני בעולם בהוצאה על מחקר ופיתוח לנפש, וזה לא כולל את ההשקעה במערכת הביטחונית. אין ספק שאלו משאבים אדירים, אבל מהם נהנו רק במרכז. הבנו שאם אנחנו רוצים שההצלחה של ההייטק תגיע לנגב, כל היחידות הטכנולוגיות צריכות לרדת דרומה".
"עשינו שימוש גם בכספים פרטיים שלנו כדי לקדם את המטרות, ולשמחתנו הייתה אמפתיה גדולה אלינו, כי באנו עם אמת חזקה וצודקת. ניהלנו מאבק נון־סטופ, הגשנו עתירות לבג"ץ, לא עצרנו לרגע. אמרנו שזה הבית שלנו ועליו אנחנו נלחמים. היו מי שאמרו לנו שהפרויקט לא כלכלי. אמרתי להם - לבנות עיר או בית חולים זה לא כלכלי, אבל זה חיוני. אם לא היה חזון למנהיגי הארץ הזו, לא הייתה אוניברסיטה בבאר שבע, לא הייתה מוקמת הקריה למחקר גרעיני - קמ"ג, לא היה קם בית החולים סורוקה, שהוא הגדול בארץ, המדינה הייתה נגמרת בגדרה".
"מרביתם רוצים את אותם דברים שאנחנו רוצים: בית מסודר, תשתית, בריאות וחינוך - ואת זה המדינה חייבת לתת להם. אין ספק שכאשר יהיו כאן עשרות אלפי מקומות עבודה כתוצאה מהפרויקט, גם הם ייהנו. חלק מהארנונה שהצבא ישלם, תגיע אליהם. המנוף הכלכלי ומנועי הצמיחה חשובים לכולם, לצד זאת צריך להגיע להסדרה של ההתיישבות וצריך אכיפה שתהיה אחידה לכל אזרחי מדינת ישראל, בשיטת המקל והגזר, החזרת המשילות והאכיפה כמו כל מדינה ששואפת להיות מדינת חוק. אירועים כאלה יוצרים הזדמנויות, ועם הנהגה מתאימה אין ספק שאפשר לעשות את זה. זה לא בשמיים. המדינה התמודדה עם דברים מורכבים הרבה יותר בעבר והצליחה".
התרעות פיקוד העורף