"רציתי לחוות שירות קרבי יותר דרך הרגליים. מאוד עניין אותי העיסוק בסילוק פצצות ובפעילות בתת־הקרקע", הוא מספר. "התחלתי שוב טירונות, הפעם ביהלום, עם חיילים שהתגייסו חצי שנה אחריי". לאחר כחצי שנה כלוחם ביחידה בגזרות שונות הוא המשיך למסלול קצונה. לקראת סוף המסלול, באוקטובר, אביו נפטר בפתאומיות מדום לב.
"אבא הסיע אותי בבוקר לתחנה המרכזית בטבריה, משם המשכתי באוטובוסים לבה"ד 1. הגעתי בשעה 14:00, ואחרי שיעור אחד התקשר אליי המפקד שלי ואמר לי ליצור קשר עם אחי הגדול. התקשרתי ואחי, שלומד בתל אביב, אמר שאבא הרגיש לא טוב והתמוטט. הבנתי שמשהו קרה".
סגן נ' חזר סמוך לחצות לביתו, אבל לא הספיק להיפרד מאביו. "אז שמעתי שאחי הקטן הגיע הביתה ומצא את אבא על הכורסה בסלון", הוא מספר. "פרמדיק הגיע וקבע שכבר מאוחר מדי ומותו נקבע. אבא היה האדם הכי בריא, רוכב על אופניים ועושה ספורט".
נ' מציין את התמיכה הרבה שקיבל ממפקדיו. "המג"ד הגיע לשבעה ואמר לי לקחת את זמן", הוא נזכר. "לאחר שבוע האבל קיבלתי עוד שבוע להיות עם המשפחה וחזרתי לשבוע האחרון בבה"ד 1. היו לי מחשבות, בשביל מה אני צריך את זה, שהרי השירות הסדיר שלי אמור להסתיים בינואר. אבל מה שנתן לי כוחות היה התמיכה הרבה שקיבלתי וההבנה שאבא שלי היה מאוד גאה בי. הוא עבר איתי את המסע הזה והיה רוצה לראות אותי מסיים את קורס הקצינים".
לאחר הסיום בבה"ד 1 המשיך סגן נ' להשלמה החילית ואז הוא הרגיש קושי גדול. "ההתחלה הייתה מאוד קשה. חוסר שעות שינה ואין זמן לכלום", הוא משחזר. "אבא שלי כל הזמן היה בלב, אבל זה גם נתן לי את הכוח להמשיך. הרגשתי שהוא ממשיך ללוות אותי ואני כאן בשבילו".
התרעות פיקוד העורף