"הפרס בשבילי זו הכרה, אבל אסור לשים אותו במקום של האגו"

רגע אחרי שהתבשרה על זכייתה בפרס ישראל למפעל חיים, מריומה קליין, מייסדת בית השנטי לנוער בסיכון, חוזרת לילדות הקשה ולמשברים האישיים שהפכו אותה לסמל חברתי

דודי פטימר צילום: דודי פטימר
מריומה קליין‎‎
מריומה קליין‎‎ | צילום: דניאל קמינסקי
2
גלריה

"כבר לא היה לי נעים, אז עניתי כדי להבין על מה המהומה. מי שענה לי היה העוזר של שרת החינוך, שאמר לי: ‘תהיי זמינה עוד עשר דקות’. לא הבנתי מי הוא ומה הוא רוצה, אבל הטלפון הבא היה מהשרה יפעת שאשא ביטון. בדיוק אכלתי פרוסת לחם כשדיברתי איתה, והיא אמרה לי: ‘מריומה, את האחרונה שאני מודיעה לה כי עוד שנייה זה בתקשורת, ולא תפסנו אותך: את זוכת פרס ישראל’. בהתחלה לא קלטתי מה היא אומרת. היה לי נתק במוח, הייתי בטוחה שמישהו עובד עליי אבל הבנתי שכבר עברנו את 1 באפריל. ואז קלטתי שזה באמת הקול שלה, והבנתי שיש פה משהו רציני".

מרים (מריומה) קליין, 58, נולדה בניו יורק לאם ישראלית ואב יהודי אמריקאי. כשהייתה בת שנתיים עלתה לארץ, והוריה נפרדו. בגיל 5 עברה תקיפה מינית. בגיל 13 נסעה לארצות הברית כדי לחפש את אביה. "הילדות שלי בארץ עם אמי לא הייתה קלה, ואבא שלי לא רצה קשר איתי, אז העדפתי לחיות ברחוב, לישון על ספסלים ולאכול מפחי זבל", היא מספרת. "מה שהחזיק אותי הייתה התקווה והרצון לקום מהמקום הכי נמוך".

בתקופת הצבא הכירה את בן זוגה דאז, עובדיה (דינו) גרשון, חייל בודד אף הוא, והשניים שכרו דירה בשכונת נווה צדק בתל אביב, שהפכה עד מהרה לבית השנטי. בעת ייסודו ב־1984, היא הייתה בת 20. "התחלנו להזמין ילדי רחוב לארוחת שישי אצלנו, למרות שחיינו מהיד לפה", היא מספרת.

בית השאנטי
בית השאנטי | צילום: אבישי טייכר

בשנת 1992 התאגדה עמותת בית השנטי באופן רשמי. בשנת 2005 הצטרף לניהול העמותה מי שהיה בן זוגה של קליין, מיכאל בן יוסף, ממתנדבי הבית. בשנת 2009 הקימה את כפר הנוער "שלווה במדבר" ליד שדה בוקר. במרץ 2018 נחנך בית השנטי החדש ברחוב נחום גולדמן בדרום תל אביב.

לקליין שלוש בנות ביולוגיות: השחקנית שנטי קליין, 37, שרה, 34, ורות, 26. כמו כן, היא אימצה את שי־לי טלקר, ילד שגדל בבית השנטי ובהמשך השתלב בעבודה בו.

"בשביל ילדיי בית השנטי היה הסביבה הנורמטיבית ולא בית עם זוג הורים וילדים", היא מספרת. "זכיתי כי זה יכול היה להיות גם לא קל ולא פשוט, והן יכלו להיות מושפעות מילדים שלא היו במצב נפשי טוב, אבל יצאו לי ילדות מאוזנות, יפות בנפש ובגוף, שנותנות לי כוח ועובדות ועוזרות לי לעזור לילדים. אם משהו לא היה קורה טוב עם הילדות שלי, לא הייתי יכולה לעזור לאחרים. אני צריכה קודם כל להיות אמא במקום האמיתי שלי כאמא, ואז גם להיות אמא לאחרים. כל אחד והתפקיד שלו".

את ההכרה הממסדית הראשונה קיבלה בשנת 2000, כשזכתה ב"אות הנשיא למתנדב" וכן נבחרה להדליק משואה בטקס יום העצמאות בהר הרצל. בשנת 2007 קיבלה את אות יקירת העיר תל אביב־יפו. פרס ישראל למפעל חיים מגיע אחרי תקופה לא קלה שעברה עליה ועל בית השנטי, בייחוד בשל משבר הקורונה.

"הרבה ילדים נשארו בתוך מקומות סגורים ולא יצאו בתקופת הסגרים, אז היה קשה לתפוס אותם ולראות אותם כדי לעזור להם", היא אומרת. "גם לא היה פשוט לגייס תרומות בתקופת משבר כלכלי כזה. הקורונה שיבשה הרבה דברים. בפברואר 2023 צפוי להיפתח בשכונת עין כרם בירושלים בית לילדים שצריכים עזרה דרך בית השנטי. זה אחד המקומות שהכי זקוק לזה במדינה".

תגיות:
פרס ישראל
/
בית השאנטי
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף