לפני שנה, ב־11 במאי 2021, יממה לאחר שהחל מבצע "שומר החומות", הייתה יוליה זלוטסקי בדרכה לעבודתה כמטפלת סיעודית כאשר נפגעה באורח אנוש מרקטה שנורתה מרצועת עזה ופגעה בסמוך לאוטובוס ברחוב סוקולוב בחולון. במשך שלושה חודשים הייתה זלוטסקי מאושפזת בטיפול נמרץ במרכז הרפואי וולפסון, כשהיא מורדמת ומונשמת.
רגלה השמאלית נכרתה כתוצאה מהפגיעה, ובהמשך היא עברה תקופת שיקום של כארבעה חודשים בבית החולים תל השומר. רק בדצמבר האחרון חזרה סוף־סוף זלוטסקי, 45, לביתה בחולון, שם היא מתגוררת עם בתה סוזנה ועם הוריה המבוגרים ולדימיר ולריסה. "אני זוכרת הכל", היא אומרת כעת. "זוכרת את הפיצוץ, זוכרת שאני על הרצפה, כולי דם. רציתי לקום, אבל לא יכולתי. היה מאוד מפחיד באותו רגע שבו הייתי על הרצפה. לא הרגשתי כאבים, אבל צרחתי מרוב שהיה לי מפחיד. אני זוכרת שניגש אליי איזה גבר, אחר כך הגיע אמבולנס. עד אז עוד הייתי בהכרה. אחר כך אני כבר לא זוכרת מה קרה".
"כשהעירו אותי אחרי שלושה חודשים, ידעתי שקרה איתי משהו, אבל לא באמת הבנתי עד איזו רמה. הרופא שאל אותי אם אני זוכרת מה קרה איתי. אמרתי לו שלא. הוא אמר שכרתו לי את הרגל. לא האמנתי לו אפילו. אפילו לא הגבתי, הייתי סוג של רגועה. אולי לא באמת הייתי מודעת לזה. עכשיו אני כבר מבינה את המצב. מבן אדם בריא להפוך לנכה זה מאוד קשה, אין דרך חזרה".
זלוטסקי, אם חד־הורית, עלתה ארצה בשנת 1996 מהעיר חרקוב שבאוקראינה. היא מקווה כי בקרוב תוכל לטוס לארצות הברית להתאמת פרוטזה. "בחודש הבא צריך להיות לי ביקור אצל רופא, אני עוד צריכה לעבור ניתוח, אבל התקווה הגדולה שלי היא לטוס במהלך השנה הקרובה לארצות הברית, שם צריכים להתאים לי פרוטזה ושם אעבור שיקום", היא אומרת.
"התקווה שלי היא שאוכל ללכת עוד פעם כשישימו לי את הפרוטזה הזאת. אני מאוד אופטימית, לא מרימה ידיים. מאוד התקדמתי בהתייחס למצב שהייתי בו בהתחלה ולטראומה שעברתי. מה שהיה בעבר, אי אפשר כבר להחזיר, אבל בזכות המאמצים שלי הלכתי קדימה. המשפחה מאוד עוזרת לי, החברים שלי מאוד תומכים בי. אם לא התמיכה שלהם, לא הייתי מצליחה. אני מקווה שבזמן הקרוב אוכל ללכת. זה החלום שלי. העיקר לא להתייאש".
כאבים עזים
תהליך השיקום שעברה זלוטסקי בתל השומר לא היה פשוט. "כשהגעתי לשיקום, הראש היה בסדר, הבנתי כבר מה קורה איתי, אבל לא יכולתי לעשות כלום", היא מתארת. "אפילו היה לי קשה להזיז אצבעות, היו כאבים עזים. אחר כך התחילו ללמד אותי, פיזיותרפיסטים עזרו לי, התחלתי קצת ללכת בעזרת הליכון. היה מאוד קשה להשלים עם העובדה שאהיה מרותקת למיטה. בתל השומר השיקום הוא מאוד טוב, לימדו אותי הכל. בזכותם אני יכולה היום קצת ללכת על קביים. נהייתי קצת יותר עצמאית, ואני מקווה שבעתיד, ככל שהזמן יעבור, מצבי יהיה טוב יותר".
כיום, רוב היום נמצאת זלוטסקי בביתה. "אני מנסה ללכת קצת על קביים, על הליכון. כל יום קצת, אבל בעיקר נמצאת בכיסא גלגלים", היא אומרת. "אני מנסה לעשות קצת דברים, לנגב אבק, להדיח כלים. אני משתדלת, לפעמים מצליחה. לעתים רחוקות אני יוצאת עם הבת שלי החוצה. אנשים מסתכלים, לא כל כך נעים לי".
התרעות פיקוד העורף