"כשהאדמו"ר הדליק את האש הבן שלי אמר לי 'אבא אני לא יכול לנשום, בוא נצא מפה', שמתי אותו מלפניי כדי לשמור עליו. התחלנו לזרום עם הזרם, לא הייתה שליטה", מספר מוסקוביץ'. "שמענו זעקות אימים, אנשים נופלים. לאחר כמה שניות מצאתי את עצמי על ערימת אנשים. הבן צעק באימה 'אבא אל תלך לי'. צעקתי 'אם לא אני, לפחות תצילו את הבן'. בסמוך אליי שכב בחור צעיר שביקש ממני לקרוא איתו קריאת שמע וסיים את חייו".
"אני מבין שיש עוד אנשים שסיימו את חייהם, ואני הולך להיות הבא בתור"
מוסקוביץ', המשמש כרב קהילת אזמרה בצפת, מספר על הרגעים המצמררים, בהם כבר היה בטוח כי הוא לא ישרוד את האסון: "באותם רגעים עלו לי חרדות של ממש, שאני משאיר בבית אלמנה ושישה יתומים. אמרתי 'מה יהיה איתם, מי ידאג להם?'. ככל שעוברים הרגעים, אני מרגיש יותר ויותר שהרגע שלי מגיע".
לסיום, סיפר מוסקוביץ' על ההתמודדות שלו כיום עם הטראומה מהאירוע: "כל סירנה של אמבולנס, מיד מקפיץ אותנו ומחזיר אותנו לרגעים האלה ששכבנו שם. אני סובל מכאבים איומים, לא מצליח לישון. כאבי גם איומים שמקרינים אל כל הגוף. לא מצליח לתפקד, וגם הפוסט טראומה היא הפרעה לא נעימה בכלל. אבל אני מנחם את עצמי בזה שרק למתים לא כואב, ועל זה שאני חי, אני אומר תודה לבורא עולם".
התרעות פיקוד העורף