"מה שקרה עד לפני כחודש נתפס כמו איזו קפריזה של הנשיא הרצוג", אמר ליאל. "מכל מיני סיבות, גם היסטוריות, הוא לקח את זה כמשימה כמעט אישית. ראיתי שגם בנט ולפיד לא התלהבו. ברור שהרצוג עשה זאת על סמך איתותים מטורקיה, אך בלי עידוד יתר מהמנהיגות הישראלית שהייתה אחראית על הנושא. בשלושה שבועות האחרונים עם המאבק בטרור האיראני בתוך איסטנבול, קיבלנו את לפיד כמנוע ראשי. ההתנעה הייתה על ידי הרצוג וארדואן, אך לפיד הוא מנהל העניין עכשיו".
"מתחילת שנות החמישים, ב־1951, נחתם הסכם תעופה עם טורקיה", הוסיף ליאל. "במשך 45 שנה הכל היה בסדר, 'אל על' ואפילו 'ארקיע' טסו לשם. לפני קצת למעלה מעשרים שנה פרצה מריבה שנוגעת לאופן שבו ישראל מאבטחת את הטיסות. הם התחילו לדרוש להיות אחראים על הסטריליות בתוך האזור של טיסות 'אל על' ולא ישראל, וזה לא התאים לנו. היו לטורקים תנאים מאוד נוקשים בעניין, והפסקנו לטוס לשם. עכשיו אני מניח שחלו שינויים בעמדה הטורקית. מי שהחליט אז החליט שהוא משאיר את המגרש לטורקים, עכשיו זה השתנה".
לדבריו, "סוג התיירות שהטורקים התעניינו בו, תיירות טורקית להר הבית, לא הלהיבה פה אף אחד. הייתה תקופה שהם ניסו לכוון תיירות שלהם להר הבית. התיירות שלנו לשם, בעיקר בתקופת המשבר, הייתה 90 אחוזים חברה ערבית ו-10 יהודית. לא הזכרנו שבאותו יום שנחתם הסכם התעופה החליטו על פתיחת הנספחויות הכלכליות מחדש.
התרעות פיקוד העורף